Page 527 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 527
תקכז מרדכי Pg: 527 - 17-Back 21-11-17
ברכת ראה
חמץ שעבר עליו הפסח ב"כל שתיעבתי"
ֹלא ֹתא ַכל ָּכל ּתֹו ֵע ָבה (יד ,ג)
"כל שתעבתי לך שאם צרם אוזן בכור כדי לשוחטו במדינה הרי דבר
שתעבתי לך כל מום לא יהיה בו ובא ולמד כאן שלא ישחט ויאכל על
אותו המום בשל בשר בחלב הרי דבר שתעבתי לך והזהיר כאן על
אכילתו" (רש"י ,ומקורו בספרי)
המבואר ,שכל מאכל שנעשה בו איסור בחפצא ,כגון "צורם אוזן בכור" או בישול
"בשר בחלב" ,הרי הוא נעשה תועבה ונאסר לאכילה מדאורייתא ,משום "לא תאכל כל
תועבה".
אשר לפ"ז יל"ע ,מה טעם "חמץ שעבר עליו הפסח" אינו אסור אלא מדרבנן ,מדוע לא
ייאסר משום "לא תאכל כל תועבה" ,כדין מאכל שנעשה בו איסור.
ונראה בעה"י ,שאין המאכל בכלל "כל שתיעבתי" וכו' ,אלא כשקיים לפנינו כשלעצמו
חפצא דאיסורא ,כמו מום בבכור או בשר שנתבשל בחלב וכיו"ב ,היינו שהחפץ עצמו
ומצד עצמו ,הוא שנאסר ב"כל שתיעבתי".
משא"כ חמץ בפסח ,כיון שאותו החמץ לא היה נאסר אילולי שעברו עליו בב"י
וב"י ,אין זה בכלל "תיעבתי" ,משום שאיסורו אינו נובע מעצמיותו של החפץ ,אלא אך
משום ש"עבר עליו הפסח" .כלומר ,היותו באיסור "לא יראה" בימי הפסח ,זה אינו בכלל
"תיעבתי" .כי החמץ מצד עצמו ,אינו "תועבה" לאחר הפסח ,והאיסור בימות הפסח לא
דיו להכלילו ב"תיעבתי".
"ונברכך עליה בקדושה ובטהרה"
ְו ָא ַכ ְל ָּת ִל ְפ ֵני ה' ֱאֹל ֶקיָך ַּב ָּמקֹום ֲא ֶׁשר ִי ְב ַחר ְל ַׁשֵּכן ְׁשמֹו ָׁשם ַמ ְע ַׂשר ְּד ָג ְנָך ִּתירֹ ְׁשָך
ְוִי ְצ ָהֶרָך ּו ְב ֹכ ֹרת ְּב ָקְרָך ְו ֹצא ֶנָך וגו' (יד ,כג)
"זה מעשר שני" (רש"י)
