Page 597 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 597

‫‪Pg: 597 - 19-Front 21-11-17‬‬

‫תקצז‬  ‫מרדכי‬  ‫בואת יכ‬                      ‫ברכת‬

‫שהוא מביא מספק‪ .‬וזהו מה שהקשו‪" ,‬מכדי פסוקי נינהו ליקרי"‪ ,‬היינו‪ ,‬דדילמא‪ ,‬לא‬
‫נאמר בקרייה זאת‪ ,‬אלא שיקרא את הפרשה‪ ,‬ללא שתהא בכך משמעות כלפי המביא‪.‬‬

‫ומשני‪" ,‬משום דמחזי כשיקרא"‪ ,‬כלומר‪ ,‬דאין זאת קריאת פרשה בעלמא‪ ,‬אלא‬
‫קריאה של משמעות כלפי המביא‪ .‬ולפיכך‪ ,‬אם אך מיחזי כשיקרא‪ ,‬אין זאת "קריאה"‬

               ‫[שהרי קריאה כזאת היא בכלל "לא יכון לנגד עיני"‪ ,‬כמ"ש הרשב"ם]‪.‬‬

‫נמצא‪ ,‬דלאחר שהתבאר בגמרא‪ ,‬שקריאה מספק אינה קריאה‪ ,‬שוב הדרא עיקר‬
‫קושיית הגמרא‪ ,‬דהוי ליה "אינו ראוי" מחמת עצם הספק‪ ,‬משום שאינו בכלל "אשר‬

                                                                      ‫נתת לי"‪.‬‬

‫ומיושב היטב‪ ,‬דאף כדנימא‪ ,‬דאין נכלל בכלל "אינו ראוי" אלא אם הו"ל הכי מחמת‬
‫הביכורים עצמם‪ ,‬אפילו הכי‪ ,‬הא גם בכהאי גוונא דמיחזי כשיקרא‪ ,‬נהי שעצם ה"מיחזי‬
‫כשיקרא"‪ ,‬אינו אלא חסרון במעשה הקריאה‪ ,‬אבל לאחר שאין שם קריאה עליה‪ ,‬הלא‬
‫שוב הוי ליה אינו ראוי מחמת עצם הספק‪ ,‬וזה שפיר הוי ליה בכלל "אינו ראוי"‪ ,‬כמש"נ‬

                                  ‫(וע"ע בברכת מרדכי על שבועות ומתן תורה‪ ,‬סימן כה)‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

     ‫ש"ץ בעניית אמן אחר ברכת כהנים ["שומע כעונה"]‬

                                                      ‫ְו ָע ִני ָת ְו ָא ַמְר ָּת (כו‪ ,‬ה)‬

‫ובמדרש‪" :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬העובר לפני התיבה מהו שיהא מותר לענות אמן אחר‬
‫הכהנים מפני הטירוף וכו' ואם הבטחתו שיחזור לתפילתו רשאי"‪ .‬ותמוה מאד הקשר‬

                                     ‫[ועיין ברכות (לד‪" ).‬העובר לפני התיבה" וכו']‪.‬‬

‫ו"התומים" כתב‪ ,‬עפ"ד התוס' סוכה (לח‪ ,):‬דהמתפלל בציבור וש"ץ אומר קדושה‪,‬‬
‫ישתוק וישמע‪ ,‬והרי הוא כעונה‪ ,‬וכשיגמור הש"ץ‪ ,‬יחזור לתפילתו‪ .‬וקשה מפרק מ"ש‪:‬‬
‫"אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע הש"ץ לקדושה יתפלל ואם לאו אל יתפלל"‪.‬‬
‫ותירצו‪ ,‬דודאי‪ ,‬אע"פ ששומע כעונה‪ ,‬אבל "עונה"‪ ,‬עדיף ומצוה מן המובחר הוא‪.‬‬

   ‫ובירושלמי‪ ,‬דשומע כעונה‪ ,‬מדכתיב "וענית"‪ ,‬אבל "עונה" עדיף‪ ,‬מדכתיב "ואמרת"‪.‬‬

‫וזהו הפירוש במדרש‪ .‬דכיון ש"שומע כעונה"‪ ,‬היה יכול לשתוק‪ ,‬ולא להפסיק ל"אמן"‪.‬‬
‫אבל כיון דכתיב "ואמרת"‪ ,‬והיינו ש"אמירה" עדיפה‪ ,‬לכן הסתפק‪ ,‬אם בגלל מצוה זאת‪,‬‬

                         ‫יכול להפסיק‪ .‬וע"ז הביא את המשנה ד"לא יפסיק"‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
   592   593   594   595   596   597   598   599   600   601   602