Page 645 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 645

‫תרמה‬  ‫מרדכי‬  ‫‪Pg: 645 - 21-Front 21-11-17‬‬

                    ‫ברכת וילך‬

‫משום שכאמור‪ ,‬התחדש בהם דין כתיבת "תפילין" ו"מזוזות" ו"פרשת סוטה"‪ ,‬אבל לא‬
‫חייל עלייהו שם "תורה"‪ .‬משא"כ כדבעינן להחיל שם "תורה" על הכתיבה‪ ,‬הרי לא יתכן‬
‫לעשות זאת באופן הסותר את הדין "ניתנה" של תורה‪ ,‬כמשנ"ת (וע"ע לעיל ‪" -‬תורה שיש‬

                                            ‫בה שירה"‪ ,‬מש"כ בעה"י בענין זה באורך)‪.‬‬
                                    ‫‪‬‬

                ‫כתיבת ספר תורה בשותפות‬

                              ‫ְו ַע ָּתה ִּכ ְתבּו ָל ֶכם ֶאת ַהּ ִׁשיָרה ַהּ ֹזאת וגו' (לא‪ ,‬יט)‬

‫"אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה‪ ,‬מצוה לכתוב משלו‪,‬‬
‫שנאמר (דברים לא‪ ,‬יט) ועתה כתבו לכם את השירה" (סנהדרין כא‪ ,:‬רמב"ם‬

                                                                     ‫פ"ז מהל' ס"ת ה"א)‬

‫הנה מנהג ישראל תורה הוא‪ ,‬להשתתף יחד ציבור גדול לכתוב ספר תורה‪ ,‬לקיים‬
‫מצות "ועתה כתבו לכם"‪ .‬אמנם מצינו שיטה בספרי הפוסקים‪ ,‬היא שיטת ה"בית‬
‫אפרים" (שו"ת יו"ד סי' סג‪ ,‬הובא בפתחי תשובה יו"ד סי' ער ס"א)‪ ,‬שאין יוצאים ידי חובת‬
‫מצוה זו בשותפות‪ ,‬כיון דכתיב הכא "לכם"‪ ,‬כי היכי דאשכחן באתרוג של שותפין‪ ,‬שאין‬
‫יוצאים בו י"ח‪ ,‬כיון דכתיב "ולקחתם לכם" [עי' שו"ע (או"ח סי' תרנח ס"ז) ורמ"א ומשנ"ב‬
‫(שם)‪ .‬וע"ע בהגהות הגרע"א על השו"ע (יו"ד סי' ער ס"א) בשם התו"ח]‪ .‬ובאמת צ"ע‬

                                          ‫ליישב מנהג ישראל‪ ,‬מאי שנא מאתרוג‪.‬‬

‫ורבינו ה"קהלות יעקב" (סנהדרין סי' יד) כתב ליישב המנהג‪ ,‬ע"פ דברי הר"ן בנדרים‬
‫(מו‪ :‬ד"ה אלא אמר רב יוסף) דבחצר שאין בה כדי חלוקה‪ ,‬לר' אליעזר בן יעקב אמרינן "יש‬
‫ברירה"‪ ,‬וגופה קנויה לכל אחד לתשמישו בשעת תשמישו‪ .‬ולפ"ז‪ ,‬הכי נמי ס"ת שאין בו‬
‫כדי חלוקה‪ ,‬שפיר הוי שייך לכל אחד לגמרי‪ ,‬לענין שיוצא בו מצות כתיבת ספר תורה‪.‬‬

              ‫משא"כ אתרוג‪ ,‬שלאחר החג יש בו כדי חלוקה לחלקו ולאכלו‪ .‬עייש"ב‪.‬‬

‫אכן כבר הקשה הקצות החושן (סי' קעא סק"א) על הר"ן‪ ,‬מהא דאמרינן בנדרים שם‪,‬‬
‫שאף לראב"י דס"ל "ש ברירה"‪ ,‬א"א לאסור ב"קונם" על השותף‪ .‬והרי לדברי הר"ן‪,‬‬
‫בשעה שמשתמש בו הוי "שלו" בקנין הגוף ממש‪ ,‬ולמה לא יחול "קונם" על זה‪ ,‬ולבתר‬

                                     ‫דחייל שעה אחת‪ ,‬תו לא פקע‪ .‬ומצוה ליישב‪.‬‬

‫עוד הקשו‪ ,‬לדברי הר"ן‪ ,‬אמאי עבד של שני שותפין אינו בדין "יום או יומיים" (מכילתא‬
   640   641   642   643   644   645   646   647   648   649   650