Page 647 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 647

‫תרמז‬  ‫מרדכי‬  ‫‪Pg: 647 - 21-Back 21-11-17‬‬

                    ‫ברכת וילך‬

‫הנה בדין קטן בכתיבת ס"ת‪ ,‬קי"ל (גיטין מה‪ ):‬ד"כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה"‪,‬‬
      ‫וכיון שהקטן אינו בקשירה‪ ,‬אינו נמי בכתיבה‪ .‬וכ"פ הרמב"ם (פ"א מהל' ס"ת ה"ג)‪.‬‬

‫וצ"ע‪ ,‬מהא דתנן בגיטין (כב‪" ):‬הכל כשרין לכתוב את הגט‪ ,‬אפילו חרש שוטה וקטן"‪,‬‬
‫ובתוס' שם (ד"ה והא)‪" ,‬וא"ת והא לאו בני כריתות נינהו‪ .‬וי"ל‪ ,‬דחשיבי בני כריתות הואיל‬
‫ואם הגדיל הקטן ונשתפה השוטה הוו בני כריתות"‪ .‬ולכאורה לפ"ז‪ ,‬יהיה קטן כשר‬
‫לכתוב ספר תורה‪ ,‬כיון שלכשיגדיל יהיה "ישנו בקשירה"‪ .‬מאי שנא מגט‪ ,‬שהקטן כשר‬
‫לכתוב‪ ,‬הואיל ואם "הגדיל" הוי בר כריתות‪ .‬אמאי לא נימא הכי נמי לענין כתיבת ס"ת‪,‬‬

                                              ‫דשפיר הוי "בר קשירה" לכשיגדיל‪.‬‬

‫אשר נראה בעה"י‪ ,‬דהנה דין "כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה"‪ ,‬נובע מילפותא‬
‫ד"וקשרתם וכתבתם"‪ .‬מסמיכות הכתובים ילפינן‪ ,‬שאין קיום דין של "וכתבתם"‪ ,‬אלא‬
‫על ידי מי שהוא "בר קשירה"‪ .‬וכל היכא דאכתי אינו "בר קשירה"‪ ,‬ממעט ליה קרא גם‬

                                                                  ‫מ"וכתבתם"‪.‬‬

‫משא"כ דין "בר כריתות" בכתיבת גט‪ ,‬אינו מילפותא כל שהיא‪ ,‬אלא מכח מהות‬
‫כתיבת הגט‪ .‬שכיון שהכתיבה עושה חלות שם "ספר כריתות"‪ ,‬היינו שהכתיבה "לשמה"‪,‬‬
‫עושה את כתיבתו ל"ספר כריתות"‪ ,‬לכן מעיקר יסוד הדין הוא‪ ,‬שלא יתכן ליצור חלות‪,‬‬

         ‫אלא על ידי מי ששייך בחלות זאת‪ ,‬היינו שהוא "בר הכי" בעשיית הכריתות‪.‬‬

‫ומובן היטב‪ ,‬לפי זה‪ ,‬שלא שייך למעט מחמת "אינו בר כריתות"‪ ,‬אלא מי שמופקע‬
     ‫מחלות ענין זה‪ ,‬ולא רק מי ש"בפועל"‪ ,‬עדיין אינו בר כח לעשיית הגט והכריתות‪.‬‬

‫זהו איפוא‪ ,‬ההבדל‪ ,‬בין שני הדינים‪ .‬שכשנוגע הדבר לילפותא ד"כל שאינו בקשירה‬
‫אינו בכתיבה"‪ ,‬ממעטים את מי ש"בפועל" אינו בקשירה‪ ,‬והרי קטן אמנם בפועל "אינו‬

                                                                    ‫בקשירה"‪.‬‬

‫אבל כשנוגע הדבר לאינו "בר כריתות" בגט‪ ,‬לא יתכן למעט אלא את מי שהוא מופקע‬
                     ‫מחלות זאת‪ ,‬ולא רק את מי שאינו מסוגל לבצע זאת "בפועל"‪.‬‬

‫זו היא גם עיקר סברת התוספות‪ ,‬שחידשו סברא זאת של "אתי לקראת כריתות"‪.‬‬
‫וכמו כן יעויין שם בדבריהם‪ ,‬שאף על סומא כתבו כן‪ ,‬ש"יכל להתפקח"‪ .‬וזה צע"ג‪ ,‬אי‬
‫לאו שיסוד סברתם באה להסביר‪ ,‬רק זאת‪ ,‬דמהאי טעמא‪ ,‬לא הוו ה"קטן" וה"סומא"‬
‫מופקעים מהיותם "ברי כריתות"‪ .‬והיינו משום‪ ,‬שהרי יתכן שיבואו לכלל מסוגלות‬
‫לחלות זאת‪ ,‬וממילא אף אם עדיין אין בידם לעשות "בפועל" את הגט או הגירושין‪ ,‬אבל‬

                   ‫אינם מופקעים מכך‪ ,‬ולהכי לא הוו בכלל "לאו בני כריתות"‪ .‬ודו"ק‪.‬‬
   642   643   644   645   646   647   648   649   650   651   652