Page 657 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 657

‫‪Pg: 657 - 21-Front 21-11-17‬‬

‫מרדכי תרנז‬  ‫נויהאז‬                       ‫ברכת‬

‫משום שהברכה מדרבנן היא‪ ,‬כמש"ש בגמרא‪ ,‬לכן אין זה נחשב כאילו אין לו רשות‪,‬‬
        ‫שהרי מדאורייתא‪ ,‬יש לו ה"רשות" לכך‪ ,‬ולהכי הוא דתרומתו תרומה בדיעבד‪.‬‬

‫וברור איפוא‪ ,‬דלפ"ז‪ ,‬אין הדברים אמורים‪ ,‬אלא במעשי מצוות שיש בהם חלות‬
‫מחודש‪ ,‬דכאמור‪ ,‬לא שייך בהו קיום‪ ,‬אי לאו כח התורה לעשותם‪ .‬משא"כ מצוות אלו‪,‬‬
‫שאין בהם חידוש בחלות שלהם‪ ,‬כך שאינם זקוקים לכח התורה לשם כך‪ ,‬שוב גם אם‬
‫מדאורייתא אין להם ה"רשות" לעשותם ללא ברכה‪ ,‬אכתי אין זה נוגע לעצם חלות דינם‬

                                                        ‫ומצותם‪ ,‬בדיעבד מיהת‪.‬‬

‫וברכת התורה‪ ,‬כיון שאין זאת ברכה על מצוה התלוייה בחלות‪ ,‬לכן‪ ,‬גם אם למד ללא‬
‫ברכת התורה‪ ,‬אין זה נוגע למצותה‪ ,‬בדיעבד מיהת [כיון שאין המצוה "זקוקה" לחידוש‬

                                                              ‫עצם חלות דינה]‪.‬‬

‫ומעתה יש לעיין בברכות של ברכת התורה‪ ,‬שהינן מדרבנן [שהרי כאמור‪ ,‬עיקר חובת‬
‫הברכה דאורייתא כבר התקיימה כשבירך בקומו משנתו]‪ ,‬האם זאת תקנת הברכה‬
‫המיוחדת ד"הבו גודל לאלקינו"‪ ,‬שחייבו זאת‪ ,‬מדרבנן‪ ,‬על ה"כי שם ה' אקרא"‪ ,‬שכשם‬
‫שמדאורייתא הינה חלק מעצם מצות ת"ת‪ ,‬ה"ה שמדרבנן הינן חלק ממצות קריאת‬

                                                                       ‫התורה‪.‬‬

‫או שמא‪ ,‬אע"פ שנוסח הברכה שוה הוא לזה של "כי שם ה' אקרא"‪ ,‬אעפ"כ הברכה‬
‫דקריאה"ת שאני‪ .‬שהרי חובת עיקר הברכה‪ ,‬כבר התקיימה בשעתה‪ ,‬והא דתיקנו עתה‬
‫ברכה‪ ,‬אינו אלא דין ברכות דעלמא‪ ,‬כשאר ברכת המצוות [הגם שהנוסח‪ ,‬שוה הוא‬
‫לנוסח דחייבין בו מדאורייתא]‪ .‬והנפ"מ נראה‪ ,‬אם מדרבנן‪ ,‬מיהת‪ ,‬הברכה מעכבת‪ .‬היינו‬

                                      ‫דקריאתו‪ ,‬לאו "קריאה" היא‪ ,‬מדרבנן מיהת‪.‬‬

‫ונראה עוד‪ ,‬דאע"ג דהרמב"ן פליג אשיטת הרמב"ם ומני לה למצות ברכת התורה‪,‬‬
‫למ"ע בפני עצמה‪ ,‬אבל הא מיהת‪ ,‬שאף לשיטתו‪ ,‬אין זאת כמ"ש לשיטת הרא"ש‪,‬‬
‫דברכת המצוות דאורייתא מעכב‪ .‬שכן גם לשיטת הרמב"ן‪ ,‬דין מסוים הוא שנאמר‬
‫בברכת התורה‪ ,‬שחייב להתקיים בה "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"‪ ,‬ולא מתורת‬
‫ברכת המצוות אתינן עלה‪ ,‬אלא ברכה על החפצא של תורה‪ .‬וכיעויי"ש ברמב"ן שהסביר‪,‬‬
‫דעיקר הברכה היא הודאה על התורה שנתן לנו הקב"ה‪ ,‬עייש"ה‪ ,‬וכל מה דפליג על‬
‫הרמב"ם הוא אך כמש"ש‪" :‬ואין ראויה למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא‬

         ‫ביכורים אינו נמנה אחת עם הבאתו‪ ,‬וסיפר יציאת מצרים עם אכילת הפסח"‪.‬‬

‫היינו דעיקר הפלוגתא היא‪ ,‬אם אמנם לא הוי ה"הבו גודל לאלוקינו"‪ ,‬אלא "דין" בפני‬
‫עצמו‪ ,‬כדברי הרמב"ן‪ ,‬כמו מקרא ביכורים והבאת ביכורים‪ .‬או שדין "הבו גודל לאלקינו"‪,‬‬
   652   653   654   655   656   657   658   659   660   661   662