Page 664 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 664
Pg: 664 - 21-Front 21-11-17
מרדכי נויהאז ברכת תרסד
היא דאורייתא ,מקרא ד"כי שם ה' אקרא" (כמבו' בברכות כא .ועיי"ש ברש"י) ,גם עניית
"אמן" אחר ברכה זו היא דאורייתא ,מדכתיב "הבו גדל לאלקינו".
ולדבריו צ"ע ,מה טעם לא מנה הרמב"ן את מצות עניית "אמן" ,למצות עשה בפני
עצמה.
ובאמת יש לעיין ,אם "ענייה" זו ,היא דין בכל ברכה דאורייתא ,או דין מסוים ב"ברכת
התורה" .והנפ"מ היא ,שאין ללמוד מענייה זאת לשאר עניות דאורייתא ,משום שזה
דין מיוחד ב"כי שם ה' אקרא" שנאמר דוקא על ה"תורה" .וזהו לא קיום דין של "אמן"
בלבד ,אלא קיום דין של "גודל לאלקינו" [וזה לכו"ע ,גם להרמב"ן ,כמובן].
ולפ"ז נראה ,שאין זו מצ"ע בפני עצמה ,אלא היא היא ברכת התורה ,שנאמר בה "הבו
גודל לאלקינו" .וא"ש מה שלא מנה הרמב"ן מצוה זאת בפני עצמה ,כי אינה אלא מדיני 21
ה"כי שם ה' אקרא" .ודו"ק.
"עמא דקבילו אורייתא"
ַעם ָנ ָבל ְוֹלא ָח ָכם (לב ,ו)
"עמא דקבילו אורייתא" (תרגום אונקלוס)
וצ"ב ,מדוע הדגיש כאן את ה"קבילו אורייתא" דוקא.
ונראה ,עפ"ד התוס' בע"ז (ג ,).שהקשו ,איך יכולים השמים והארץ להעיד על ישראל
שקיימו את התורה ,הלא נוגעים בדבר המה ,שכן "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות
שמים וארץ לא שמתי" .ותירצו ,דלא הוו נוגעים ,משום דקיימים בזכות ה"קבלה" ,ולא
בזכות ה"קיום".
וזהו שאמר משה רבינו ע"ה ,דכיון ש"קבילו אורייתא" ,הרי השמים והארץ ,עדים
כשרים הם ,להעיד על "עם נבל ולא חכם".
