Page 682 - shiury hrav mordechay_vol 2.shiury hrav mordechay_vol 2.1A
P. 682
Pg: 682 - 22-Back 21-11-17
מרדכי הכרבה תאזו ברכת תרפב
ח' פסוקים שבסוף התורה
ַוָּי ָמת ָׁשם ֹמ ֶׁשה ֶע ֶבד ה' ְּב ֶאֶרץ מֹו ָאב ַעל ִּפי ה' (לד ,ה)
"אמר רבי יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב ,שמונה פסוקים
שבתורה יחיד קורא אותן בביהכ"נ ,כמאן לא כר"ש ,דתניא וימת שם
משה עבד השם ,אפשר משה חי וכתב וימת שם משה ,אלא עד כאן כתב
משה מכאן ואילך כתב יהושע בן נון ,דברי רבי יהודה ואמרי לה רבי
נחמיה ,אמר לו ר"ש ,אפשר ספר תורה חסר אות אחת וכתיב לקוח את
ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו' ,אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה
כותב ["ומשה אומר וכותב" ,עיי"ש בתוס' ובשט"מ ועוד] מכאן ואילך
הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" וכו' (מנחות ל).
והנה ברמב"ם (פרק יג מהלכות תפילה) מפורש ,שסיבת ההיתר לקרות ביחיד את
שמונת הפסוקים ,היא מפני ש"משמען שהם אחר מיתת משה" .ויש להבין ,מה סיבה
יש במשמעות הזאת.
והנראה בעה"י ,דממשמעות זאת נראה להדיא ,שהכוונה היתה להחל על עצם
שמונת הפסוקים דין כתיבה שנעשתה לאחר מיתתו של משה .היינו שלדידן ,עלינו
להתייחס לפסוקים אלו ,כאילו עצם כתיבתן נעשתה לאחר מיתתו של משה [שהרי כך
היא משמעותן ,כמ"ש הרמב"ם במתק לשונו].
אך בגמרא הנ"ל מבואר ,דמשה היה כותב בדמע .וצריך ביאור ,מה תוספת יש בדמעתו
של משה ,בסיבתו של הרמב"ם ,הלא העיקר היא המשמעות לעבר .כמו כן צ"ב עצם
הדבר ,על מה היה משה דומע ומצטער [עייש"ה ברש"י וראשונים].
ויתכן מאד ,שהדמע היה על מיתתו של משה ,ולא היה זאת אך מפני העתיד כפשוטו,
אלא שמכיון שנכתב זאת בתורה בלשון עבר ,אף משה רבינו עצמו קיבל זאת כדבר
שעבר ,ומשה רבינו עצמו בכה על מותו של משה [כמ"ש "ויבכו אותו בני ישראל" וגו',
ומשה רבינו עצמו אף הוא קיים זאת] .וזהו "ומשה כותב בדמע" ,שיש בזה קיום דין של
בכיה על מותו של משה רבינו.
ומובן היטב ,שאמנם יש בכך משום סיבתו של הרמב"ם ,שכן מבכייתו נמי מוכחת
המשמעות שהדבר נכתב ,להיותו בתורת כתיבה לאחר מיתתו של משה.