Page 357 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 357
Pg: 357 - 12-Front 21-11-17בא מרדכי הנש ברכת
וצ"ע ,מה ראה רש"י להדגיש בכל פעם ,שהביטול הוא בלב .מה זה נוגע לביאור שם.
וכבר העירו כן רבותינו.
והנה במתניתין ריש פסחים" ,אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר" וכו',
ופירש"י" :בודקין כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא" .ובתוספות" :וקשה לר"י
כיון דצריך ביטול כדאמר בגמרא (ו ):הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא
סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל" .יעויי"ש משכ"ב.
והר"ן שם כתב ליישב" :אלא מפני שבטול זה תלוי במחשבתן של בני אדם ואין
דעותיהן שוות ואפשר שיקלו בכך ולא יוציאוהו מליבן לגמרי ראו חכמים להחמיר שלא
יספיק בטול והצריכוהו בדיקה וביעור שהוא מספיק ג"כ מן התורה" וכו' .וצריך לבאר,
מפני מה מיאנו התוספות בתירוץ זה ,כלום שייך לומר דבהא גופא נחלקו ,אם חיישינן
לכך שלא יוציאוהו בני אדם מליבן לגמרי אם לאו ,וצ"ע.
ואילו הרע"ב תירץ עלה" :אית דמפרשי טעמא דהבדיקה כדי שלא יעבור על ב"י וב"י
אם יהיה חמץ בביתו בפסח ,ואע"ג דבבטול בעלמא סגי חיישינן שמא ימצא גלוסקא
יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאוכלה ויעבור עליו על ב"י וב"י הלכך בודקים
את החמץ כדי לבערו מן העולם" וכו' .ובתוס' יו"ט הוסיף עלה" :כלומר דכמו שבביטול
בעלמא דהיינו בלב שיחשוב בליבו כאילו הוא עפר סגי בכך אעפ"י שלא הוציא בשפתיו
כלום ה"נ במחשבה בעלמא חוזר מביטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה" .וצ"ב
לפי זה ,אמאי מיאנו התוס' לתרץ כן ,ובמה תלויה מחלוקתם.
ואשר יראה לומר בזה ,דהנה בר"ן שם כתב ,דביטול שהוא בלב לא הוה מהני בכל
התורה ,שכן קי"ל דדברים שבלב אינם דברים ,אלא דחמץ שאני ,לפי שהחמץ בפסח
אינו ברשותו של אדם ואך דעשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו לעבור עליו בב"י וב"י,
ולפיכך כל שגילה דעתו שאינו חפץ בו ,שפיר דמי ,אף אם הוי זאת בלב.
ויש לעיין בביאור דבריו ,האם לאחר הסברו של הר"ן ,ההפקר חל על ידי ביטולו.
ואע"פ דבכה"ת ,ביטול כה"ג לא הוה מהני ,שאני הכא ,שהביטול צריך לחול על דבר
שאינו ברשותו מעיקר הדין ,וכפי שביאר שם .או דנימא ,שאף לאחר דברי הר"ן ,אין בכח
הביטול בלב לעשות את חלות ההפקר ,וכל מה דמהני הביטול ,הוא אך גזירת הכתוב,
שבכהאי גוונא לא עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ,וממילא הוא שאינו עובר על ב"י
וב"י ,שהרי החמץ אינו ברשותו ו"שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים".
ובאמת דלפום ריהטא צריך עיון .הלא דינא דדברים שבלב אינם דברים ,נאמר בעצם
ה"דברים" .ומה לי איפוא נפקא מינה ,בין אם החמץ ברשותו מעיקר הדין ,או ש"עשאן
הכתוב כאילו ברשותו" .הלא עצם הביטול ,דברים שבלב הוא ,ואיך יחול ביטולו.
