Page 359 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 359
Pg: 359 - 12-Back 21-11-17בא מרדכי זנש ברכת
נראה עוד ,דלשיטת רש"י ,אין מקיימים מצות תשביתו אלא במאי דנכלל במשמעות
תשביתו דקרא .אשר לכן ,גם אילו הוה מהני ההפקר של החמץ ,היה זה רק מסלק את
הלאוין של ב"י וב"י ,אבל מצות השבתה לא היה מקיים ,שכן הפקר אינו "תשביתו".
נמצא ,דדין ביטול נתחדש במסוים לענין מצות השבתה בלבד ,והא שאינו עובר על ב"י
וב"י ,הלא הוא זה דינא דממילא ,שכן חמץ המושבת ,אינו בכלל הלאוין ,דמשנעשית
מצות השבתתו ,אינו בכלל חמץ דקרא לענין ב"י וב"י.
והדברים מפורשים ברש"י בדף ו ע"ב (ד"ה ודעתו עלוייה וכו')" ,אבל משבטלה אינו
עובר דלא כתב אלא תשביתו" .היינו ,שהביטול אינו אלא קיום דין של מצות "תשביתו",
ואך דמכיון שנתקיימה מצוה זו ,שוב אינם עוברים על חמץ זה.
ובדעת הר"ן נראה ,דכיון שהביטול הוא קיום דין במצות תשביתו [כפי שהביא שם את
שיטת רש"י] ,לכן סבירא ליה ,דאין בכך כדי למנוע את הלאוין דב"י וב"י ,שכן לשיטתו,
גם חמץ המושבת ,חמץ הוא ,וע"כ דע"י הביטול ,חייל ממילא על החמץ גם היתר נוסף
לענין הלאוין דב"י וב"י .וזהו שהכריח את הר"ן לומר ,דחייל עליה היתירא ד"אתה רואה
של אחרים" ,וכמש"נ ,שאם אך לא עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ,הרי החמץ הפקר
הוא מצד עצם מציאותו.
אבל שיטת התוספות מבוארת ומפורשת ,שהביטול אין בו שום קיום מצוה ,שכן
אין זה בכלל משמעות תשביתו דקרא ,ואך דמעשה הביטול ,מעשה הפקר הוא ,דהו"ל
כאילו הפקיר במפורש .ולדבריהם ע"כ צ"ל ,דס"ל כמ"ש הר"ן" :איכא מאן דפירש דלבו
לאו דוקא אלא אומר שאין צריך להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים
שבלב אינם דברים" .וזהו שסיימו התוס' ,דהא שאין זקוקים לביטול שיהא בפני שלשה,
משום דמדאורייתא סגי גם בינו לבין עצמו .היינו ,דשאר תנאים הנצרכים לחלות ההפקר,
נצרכים גם כאן .וברור לפ"ז ,דה"ה דבעינן שההפקר יהא בפיו וביטול בלב לא יהני.
מה שאין כן לשיטת רש"י ,שהביטול ,מצוה בפני עצמה היא ,שכך גזרה התורה,
שמצות תשביתו תתקיים על ידי ביטול .לכן פירש והקפיד להזכיר זאת (עיין כאן ד
ע"ב ד"ה בביטול בעלמא וכו' ,וכמו כן בדף ו ע"ב ד"ה הבודק צריך שיבטל וכו') ש"הביטול הוא
בלב" ,וש"השבתה דלב היא השבתה" .וכבר העירו על כך ,מדוע מצא זאת רש"י לנחוץ
להודיענו זאת בכל דוכתי ,בפרט בדף ו ע"ב הנ"ל.
ולהמבואר נראה ,דשאני ביטול ,דעיקר החלות נעשה על ידי ליבו דוקא .וגם היכא
שהוציא את הביטול בפיו ,הא דמהני זאת ,הוא מצד ליבו ,שכן יסוד הביטול ,הוא
בהחשבת הדבר כעפרא בעלמא ,היינו ביטול חשיבותו של החמץ ,וזה הוא כמובן דבר
