Page 362 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 362
Pg: 362 - 12-Back 21-11-17בא מרדכי ברכת שס
אכן נראה ,שה"בעידנא" ,אינו תלוי ב"גמר" קיום המצוה ,אלא אך ב"שעת קיומה"
של המצוה ,או בשעת קיום "חובתה" של המצוה .והרי הכל מודים ,שאף אם ברור ,שכל
זמן שלא גמר את בליעת הכזית ,עדיין לא "גמר" את קיום המצוה ,ואם לא יגמור אכילת
כל הכזית ,ודאי שאין באכילתו "קיום" של מצוה .אבל אם אמנם גמר את הכזית ,שוב
כל האכילה ,היא מעשה של קיום המצוה .וזה ברור.
להכי ,גם אם עבר על אכילת "חצי שיעור" ,כבר בשעת אכילת חלק מן ה"כזית",
אבל הא מיהת ,שבשעת עבירתו ,הרי הוא "מקיים" את מצות אכילת מצה ,וזהו שפיר
"בעידנא".
והלא הדברים מסתברים מאד .שכן כל הא דלא מהניא הדחיה של עדל"ת ,כשאינו
"בעידנא" ,הוא משום שבשעת האיסור ,אין מה שידחה אותו .אשר לכן מובן מאד,
שמכיון שהדוחה ,הוא ה"קיום" של המצוה ,ומכיון שקיומה של המצוה ,נעשה על ידי
אכילת כל הכזית ,ממילא פשוט וברור ,שבשעת אכילת ה"חצי שיעור" ,גם אז קיים
העשה הדוחה ,שהרי חצי זית זה שאכל ,אף הוא מקיומי העשה הוא ,והו"ל שפיר
"בעידנא".
"יא בעי מפקר נכסיה" -בקרבן פסח
ַוִּי ְקָרא ֹמ ֶׁשה ְל ָכל ִז ְק ֵני ִי ְׂשָר ֵאל ַוּ ֹיא ֶמר ֲא ֵל ֶהם ִמ ְׁשכּו ּו ְקחּו ָל ֶכם ֹצאן ְל ִמ ְׁשְּפ ֹח ֵתי ֶכם
ְו ַׁש ֲחטּו ַהָּפ ַסח (שמות יב ,כא)
הנה כתבו התוס' פסחים (ג :ד"ה מאליה) דמי שאין לו קרקע פטור מן הפסח .וצ"ע,
דבשבת (קלא ):מבואר ,דדבר שבידו לאפקורי כציצית ,לא דחי שבת .ושוב תיקשי,
אמאי מכשירי פסח דוחין את השבת ,הלא בידו להפקיר קרקעו שבארץ ישראל ,ויפטר
ממצות הפסח.
עוד צ"ע ,דבסוכה (כה ).איתא דעת ר"ע ,דמצות פסח שני בשעה שיצאו ישראל
ממצרים ,ניתנה עבור מישאל ואלצפן שהיו טמאין מחמת שעסקו בנדב ואביהוא,
יעויי"ש .ובמעשר שני (פ"ה מ"ד) ס"ל לת"ק דללויים אין חלק בארץ .וזה פלא לכאורה,
הלא לדברי התוס' בפסחים ,מי שאין לו חלק בארץ פטור מן הפסח ,ומעיקרא אמאי
נתחייבו בו מישאל ואלצפן.
