Page 372 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 372

‫‪Pg: 372 - 12-Front 21-11-17‬בא מרדכי‬  ‫ברכת‬  ‫שע‬

‫והקשו‪ ,‬איך שייך כלל דין "שיעור" אצל חמץ‪ ,‬הלא כיון שיש מצוה לשרוף את החמץ‪,‬‬
‫א"כ כתותי מכתת שיעוריה [כמבואר בסוכה (לא‪ ):‬על דבר העומד לשריפה]‪ ,‬ונמצא‬

                                                                ‫שאין כאן כזית‪.‬‬

‫אמנם ידוע יסודם של רבותינו‪ ,‬וביאר אותו היטב גם מרן הגר"ח זצוקללה"ה בספרו‪,‬‬
‫ש"כתותי מיכתת שיעוריה"‪ ,‬אינו אומר שה"חפצא" מבוטל וכמי שאינו‪ ,‬אלא שהוא‬
‫"כתות" לפירורים‪ ,‬אשר הינם קיימים במקומם‪ ,‬מבלי שיהוו שיעור אחד מצורף של‬
‫"כזית" וכיו"ב [ועפ"ז ביאר מרן הגר"ח את ההבדל בין "לחי" לבין "קורה"‪ ,‬העשויים‬
‫מאיסוה"נ‪ .‬שהשיעור של י' טפחים אינו ב"חפצא" של הלחי‪ ,‬אלא בגובה ה"מקום"‬
‫שלצידו מעמידין את הלחי‪ .‬והרי לצידו של כל שהוא מגובה העשרה‪ ,‬יש שם "לחי"‪.‬‬
‫מה שאין כן "טפח" של "קורה"‪ ,‬הוא אמנם שיעור ב"חפצא" של הקורה‪ ,‬ובחפצא זה‬
‫של איסורי הנאה‪ ,‬כיון שנאמר בו "כתותי מיכתת שיעוריה"‪ ,‬לכן נמצא שאין בו שיעור]‪.‬‬

‫ופשוט א"כ‪ ,‬ש"כתותי מיכתת שיעוריה"‪ ,‬אינו סותר את השיעור כזית‪ ,‬האמור אצל‬
‫"חמץ"‪ .‬שהרי על חמץ זה ה"כתות"‪ ,‬נאמר שיעורא דכזית‪ .‬שכן‪ ,‬אי נימא דין "כתותי‬
‫מיכתת שיעוריה" אצל איסור הנאה של חמץ‪ ,‬לא תמצא איסור חמץ כלל‪ .‬שהרי כל‬
‫חמץ‪ ,‬אסור הוא בהנאה‪ ,‬ובאיזה היכי תמצי‪ ,‬יעבור על איסור זה‪ ,‬בין באכילה‪ ,‬בין ב"בל‬
‫יראה ובל ימצא" [אע"פ שחייבין על כל שהוא חמץ‪ ,‬אבל כרת וקרבן אין חייבין אלא על‬
‫כזית‪ ,‬כמפורש ברמב"ם (פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ז)‪ .‬והאיך שייך כרת או קרבן מן התורה‬

                ‫על חמץ‪ ,‬הלא לעולם הוא אסור בהנאה‪ ,‬ו"כתותי מיכתת שיעוריה"]‪.‬‬

                                    ‫‪‬‬

                  ‫אזהרת לאו ד"לא יראה"‬

                        ‫ְוֹלא ֵיָר ֶאה ְלָך ָח ֵמץ ְוֹלא ֵיָר ֶאה ְלָך ְׂש ֹאר ְּב ָכל ְּג ֻב ֶלָך (יג‪ ,‬ז)‬

‫רבותינו הראשונים נחלקו‪ ,‬אם לוקין על לאו זה ד"לא יראה"‪ .‬שיטת התוס' (פסחים‬
‫כט‪ :‬ד"ה רב אשי‪ ,‬ועע"ש דף צה‪ .‬ד"ה בפרטיה) שאינו לוקה‪ ,‬משום דהוי לאו הניתק לעשה‬
‫ד"תשביתו"‪ .‬ואילו שיטת הרמב"ם (פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ג)‪ ,‬שאם עשה מעשה‪ ,‬וכגון‬
‫שקנה חמץ בפסח‪ ,‬או שהחמיץ עיסתו בפסח‪ ,‬לוקה על מעשהו‪ .‬ורק היכא שהניח חמץ‬
‫שהיה ברשותו קודם הפסח‪ ,‬לימי הפסח‪ ,‬אינו לוקה‪ ,‬משום דהוי לאו שאין בו מעשה‪.‬‬

                                                                         ‫ע"ש‪.‬‬
   367   368   369   370   371   372   373   374   375   376   377