Page 378 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 378

‫‪1-11-17‬ב‪2‬ש‪ck‬ל‪Ba‬ח‪ Pg: 378 - 12-‬מרדכי‬  ‫ברכת‬  ‫ועש‬

‫יש בו מצד עצמו‪ ,‬בהיותו ממעשי ה"והעליתם"‪ .‬ומהיכי תיתי‪ ,‬איפוא‪ ,‬שמצות ה"ביזה"‪,‬‬
‫או מצות ה"וישאלו" וגו'‪ ,‬כוללות יותר מצוות‪ ,‬מאשר מצות ה"והעליתם"‪ .‬אדרבא‪ ,‬וכי‬
‫יש מספר לקיומי מעשי ה"והעליתם"‪ .‬הלא מרגע הוצאתו של יוסף מקברו במצרים‪,‬‬
‫עד לרגע בא עצמותיו למנוחתם‪ ,‬ישנם אין‪-‬ספור קיומים‪ ,‬בכל משך זמן ה"והעליתם"‬
‫הארוך הזה‪ ,‬דרך הים והמדבר‪ .‬וכל אלו נזקפים על חשבון ה"ויקח משה את עצמות יוסף‬

                           ‫עמו"‪ ,‬כל שבריר רגע של ה"והעליתם את עצמותי מזה"‪.‬‬
                                      ‫‪‬‬

‫בעלי המוסר מבחינים‪ ,‬בין מצוות שאדם נמשך אליהן מצד עצמן‪ ,‬לבין מצוות שכל‬
‫כולן "לשם מצוה"‪ .‬ויתכן‪ ,‬שאף זהו בחשבון ה"חכם לב יקח מצוות"‪ .‬משום שמצות‬
‫ה"וישאלו" או ביזת מצרים‪ ,‬קשה לעשותן "לשמה"‪ ,‬שכן גם אלמלא המצוה‪ ,‬הרי "נפשו‬
‫של אדם מחמדתן"‪ .‬ואילו מצות העלאת עצמותיו של יוסף‪ ,‬כולה נקיה מ"נפשו של‬

                                                               ‫אדם מחמדתן"‪.‬‬

‫עוד ודאי יש מעלה עצומה במעשהו של משה‪ ,‬בכך שלקיחת עצמותיו של יוסף‪ ,‬יש‬
‫בה גם משום קיום מצות "בין אדם לחבירו"‪ .‬מה שאין כן במצות ה"ביזה"‪ ,‬שכל אדם‬

                                                                ‫עשה "לעצמו"‪.‬‬

‫עוד יתכן‪ ,‬כי לפי ששתי מצוות היו לפניהם‪ ,‬ולא ידעו איזו מהן תידחה מפני האחרת‪,‬‬
‫חכמתו של משה רבינו‪ ,‬עמדה לו‪ ,‬לדחות את ביזת מצרים‪ ,‬מפני ה"והעליתם את‬

                                                                     ‫עצמותי"‪.‬‬

‫סיבות אלו‪ ,‬הן שהביאו לקריאתו של משה רבינו ע"ה‪ ,‬בשם הנפלא "חכם לב"‪ .‬ואולי‬
‫גם מהטעמים הנ"ל ["לשמה"‪ ,‬ו"בן אדם לחבירו"]‪ ,‬העדיף משה את מצות העלאת‬

                                    ‫עצמותיו של יוסף על פני מצות הביזה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬

                                    ‫‪‬‬

                    ‫יאסור מחיקת השם‬

                                 ‫ַוִּי ַּקח מֹ ֶׁשה ֶאת ַע ְצמֹות יֹו ֵסף ִעּמֹו וגו’ (יג‪ ,‬יט)‬

‫"נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליכו ליאור‪ ,‬מיד צף ועלה ארונו‬
   ‫של יוסף" (ילקוט שמעוני כאן‪ ,‬רמז רכז‪ .‬ועי’ רש"י סנהדרין קג‪ :‬ד"ה זה פסולו)‬
   373   374   375   376   377   378   379   380   381   382   383