Page 426 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 426
21-11-17יתckרaו Pg: 426 - 14-Bמרדכי ברכת דכת
"מתן" תורה
ַוְי ַדֵּבר ֱאֹל ִקים ֵאת ָּכל ַה ְּד ָבִרים ָה ֵאֶּלה ֵלא ֹמר (כ ,א)
"אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא ,בא וראה שלא כמדת
הקב"ה מדת בשר ודם ,מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר
עצב ולקח שמח ,אבל הקב"ה אינו כן ,נתן להם תורה לישראל ושמח
שנאמר" וכו’ (ברכות ה).
ויל"ע בגדר מסירת התורה לישראל ,אי כ"מכר" הויא ,או כ"מתנה" .דהנה ברישא
דמימרא מדמינן מסירת התורה ל"מכר" ,כאדם ש"מוכר" חפץ לחבירו וכו' ,ואילו בסיפא
נקט "נתן להם תורה" ,אלמא ל"מתנה" מדמינן לה .והא גופא צ"ע ,אי חשיבא כ"מתנה",
הרי גם מדת בשר ודם היא כך ,שהנותן מתנה לחבירו [שאינו מוכרח ליתנה] ,שמח הוא
בעצם הנתינה.
ונראה הפשט בעה"י ,על דרך קל וחומר .דמדת בשר ודם היא ,שהמוכר עצב מכך,
שהחפץ שהוא כל כך אוהבו ,שוב אינו ברשותו ,כי נאלץ למוכרו בדוחקו ,וכל זאת אע"פ
שקיבל כסף מלא בתמורתו.
ואילו מדת הקב"ה אינה כן .שאף אם אינו מקבל שום תמורה ,ותורתו אינה "מכר"
אלא "מתנה" ,אף על פי כן ,שמח הקב"ה ב"מתנתו" .ונדגיש ,לא רק ב"מעשה" הנתינה,
אלא בכך ,שה"חפצא" של המתנה ,היינו התורה עצמה ,עברה לרשותם ,והיתה שלהם,
"של ישראל".
לכן אצל בשר ודם ,הרבותא היא ב"מכר" ,שאע"פ שמקבל תמורה ,אבל עצב הוא
מחמת העדר החפצא .ואילו במדת הקב"ה ,הרבותא היא ב"מתנה" ,שאע"פ שאין לה
תמורה ,בכל זאת שמח הקב"ה ,מעצם היות המתנה של ישראל.
ובנ"א :השמחה של הנותן היא מה"נתינה" ,לא מהמתנה .מן ה"מתנה" ,שמח רק
מקבלה .כשמדברים בסוגיין על "עצב ושמח" ,הכוונה היא ל"חפצא" של המתנה ,היינו
התורה .והקב"ה אמנם שמח בשמחת עצם הקבלה של המתנה על ידי ישראל ,כמש"נ
"אל תעזובו".
