Page 427 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 427
21-11-17יתckרaו Pg: 427 - 14-Bמרדכי הכת ברכת
הזמנת מאכל לכבוד שבת
ָזכֹור ֶאת יֹום ַהּ ַׁשָּבת ְל ַק ְּדׁשֹו (כ ,ח)
"זכור לשון פעול הוא ,כמו אכול ושתו ,הלוך ובכה .וכן פתרונו ,תנו
לב לזכור תמיד את יום השבת ,שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו
לשבת" (רש"י)
והקשה הרמב"ן" :וכתב רש"י בפירוש זכור תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם
נזדמן לו חלק יפה יהא מזמינו לשבת וכו' ,אבל בלשון יחיד שנויה ,ואינה כהלכה ,שהרי
בגמרא (ביצה טז ).אמרו תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת,
כיצד מצא בהמה נאה אומר תהא זו לכבוד שבת ,למחר מצא אחרת נאה הימנה מניח
השניה ואוכל את הראשונה ,אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו ,כל מעשיו היו לשם
שמים" וכו' .עכ"ד.
[ובשפתי חכמים מובא תירוצו של הרא"ם (וכן ביאר בספר מטה משה ,ריש הל' שבת),
דלא פליגי ב"ש וב"ה ,אלא בדברי מאכל דוקא ,לא בשאר חפצים .והנה גם הרמב"ן גופיה
בהמשך דבריו הנ"ל ,הזכיר ש"הלל עצמו מודה במדרשו של שמאי ,אבל היתה בו מדה
אחרת במאכלים ,מפני שכל מעשיו היו לשם שמים ,והיה בוטח בה' שיזמין לו לשבת
מנה יפה מכל הימים" .עכ"ל .ושוב קשה טובא לפ"ז ,מאי קא קשיא ליה על רש"י,
שדקדק בדבריו ונקט דוקא "חפץ יפה" ,ולא דבר מאכל .וצ"ע].
עוד הקשו ,להפוסקים דס"ל הלכה כשמאי ,שאם מצא בהמה אחרת נאה הימנה
מניח השניה לשבת ואוכל את הראשונה ,דהנה כתב הט"ז (או"ח סי' תרסה סק"ב) שאתרוג
שהזמינו למצוה נאסר בהזמנה בעלמא ,ואסור לאוכלו קודם שיצא בו .ופירש שם
הפמ"ג הטעם ,דאע"ג דקי"ל הזמנה לאו מילתא ,מ"מ הזמנה בדבר שהוא גוף המצוה,
כמו האתרוג ,הוי מילתא כמו הזמנה בגוף הקדושה ,ולכן אסור לאוכלו .ולפ"ז תיקשי,
היאך "מניח השניה לשבת ואוכל את הראשונה" ,והלא לכאורה היא גוף המצוה ,ובכה"ג
הזמנה מילתא היא ,ונאסרת באכילה עד שבת (ועי' בספר חסידים סי' תתסו-ז).
ואשר יתכן בעה"י בדעת רש"י ,ששני דינים הם .לפי פירש"י ילפינן ממה שנאמר
"זכור" ,את ה"תנו לב לזכור תמיד את יום השבת" .ודין שני הוא ,הפלוגתא בין ב"ה
לב"ש ,כיצד לקיים את ה"זכור" .שלדעת ב"ש מקיימים זאת ,גם באכילת החפץ שרכשו
אתמול ,כדפירש"י בברכות (טז .ד"ה ואוכל את הראשונה)" :נמצא אוכלה לזו כדי שתהא
היפה נאכלת בשבת ,דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת".
