Page 474 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 474
1-11-17ת2רkוacמ-Bה Pg: 474 - 15מרדכי ברכת בעת
עוד י"ל ,שיש להבדיל בין פרוכת וכיו"ב ,לבין תפילין ושופר וכיו"ב .שכן השופר ,הוא
ה"חפצא" של המצוה מצד עצמו ,ויש בו תנאי של "מותר בפיך" .משא"כ הפרוכת,
שמקבלת את קדושתה מתוך שימושה בהיותה פרוכת ,ובכה"ג אין דין של "מותר בפיך".
מין חית "תחש"
ְו ֹע ֹרת ְּת ָח ִׁשים (כה ,ה)
"מין חיה ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה ,לכך מתרגם
ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו" (רש"י)
הקשה הרא"ם ,הלא ביחזקאל (טז ,י) כתיב "ואנעלך תחש" ,ומשמע שנמצאו הרבה
תחשים שהיו עושים מהם מנעלים .ותירץ ,ששני מיני "תחשים" הם ,אותם שהיו
במשכן היו מבהמה טהורה ,והא דכתיב "ואנעלך תחש" היה מבהמה טמאה.
וצ"ע ,מדברי התוס' יבמות (דף קב :ד"ה ואנעלך)" ,מכאן אומר ר"ת ,שצריך שיהיה
מנעל של חליצה מעור בהמה טהורה ,דתחש כתיב" וכו' .ע"כ .הא קמן ,דביחזקאל איירי
בתחש שהיא בהמה טהורה [ואף למאן דפליג על ר"ת וס"ל דלא בעינן מבהמה טהורה,
היינו משום ד"נעל נעל ריבה" ,וכמו שכתבו שם הרא"ש ושאר הפוסקים ,אבל קרא
דיחזקאל לכו"ע מיירי בבהמה טהורה .וצ"ע].
ויתכן ,דר"ת לא נסמך על הפסוק ביחזקאל גרידא ,שכן מנא לן שהיה כשר [אף אי לא
נימא כהרא"ם ,אבל הוכחה לכשרותם ליכא] .וכל מה שאמר ר"ת הוא ,דאי ילפינן מקרא
דבעינן עור בהמה [ממה שנאמר "ואנעלך תחש"] ,שוב צ"ל דלא הוכשרו למלאכת
שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד .וזאת ידעינן רק לאחר דילפינן מקרא שצריך
להיות "עור בהמה" ,משא"כ אלמלא הפסוק ,כיון שא"צ להיות מעור ,שוב אינו בכלל
"לא הוכשרו" וכו' (ועיין ברכת מרדכי או"ח א ,סי' יז).
