Page 569 - ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 G….ISRAEL LEVI_shiury hrav mordechay_vol 1[19 GILYONOT].1A
P. 569
תקסז 1-11-17ו2יntקroהFל Pg: 569 - 18-מרדכי ברכת
ונראה ,שהכוונה היא ל"אלימותא" הנוהגת בקרבנות מעיקר הדין ,כדתניא בראש
השנה (ו" ).יקריב אותו (ויקרא א ,ד) מלמד שכופין אותו .יכול בעל כרחו ,תלמוד לומר
לרצונו ,הא כיצד ,כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".
וחידש היב"ע בפירוש הפסוק "ידבנו ליבו" ,כלומר ,ללא שיור של אנוכיות ,שום דבר
לא נשאר לעצמו ,שכן אם לא כן ,אולי יש בזה רצון גמור ,היינו "לרצונו" ,אבל אין בכך
כדי נדבת הלב מושלמת ,ואיננו בכלל "אשר ידבנו לבו" (שם כה ,א-ב).
אימתי הרי הוא בכלל נדבת הלב" ,ידבנו לבו" ,כאשר "כולו" לנדבה" ,כולו" דוקא .זהו
"אשר נדבה רוחו אותו".
והנה שאל מרן הרב זצוקללה"ה ,על מה שתרגם היב"ע כאן" :ואייתו כל גבר דאתרעי
לביה וכל דאשלמית רוחיה בנבואתא דעמיה" .היינו ,שפירוש "נדבה רוחו אותו" ,הוא
"בנבואתא דעמיה" .וצ"ע ,לשם מה ה"נבואה" בנדבת הלב של החפצים .ואם תאמר,
שהכוונה היא ,למלאכת המשכן ,הלא על כך כבר נאמר "כל אשר נשאו ליבו".
וידועים דברי הרמב"ן מש"כ נשגבות בזה .ועיין בשם מרן הרב זצוקללה"ה ,כמה
דברים בעשיית המלאכה ,שהיו זקוקים לנבואה כדי למלא ציוויים ,כמו כל כלי המשכן,
דיעויין בבכורות (יז ):דבעו למיפשט מכלי המשכן ,דאפשר לצמצם בידי אדם ,ודחינן,
"דילמא שאני התם דרחמנא אמר עביד ,ובכל היכא דמצית למעבד ניחא ליה".
והוסיף מרן זצוק"ל ,הלא נאמר בפרשת פקודי (לח ,כה)" :ובצלאל בן אורי בן חור
למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" ,הרי שבצלאל ידע לצמצם ,דאל"ה,
הלא אין זה "כאשר ציוה" [ודוקא על שאר כל הכלים הוא שאמרו בגמ' דסגי בהא ד"כל
דמצית למיעבד"] .ונשאלת השאלה ,האיך השכיל "לצמצם" בידי אדם.
ועל כרחך ,דבצלאל עשה זאת כאשר צוה ה' ב"נבואתא" .וכמו כן היו זקוקים לנבואה,
כמש"נ "הכל בכתב עלי השכיל" .וכמו כן הוצרכו לנבואה ,לקיים את העשייה "כתבניתו",
משום שעל דין "תבנית" ,לא יועיל מש"א "כל היכא דמצית" וכו'.
ויתכן להוסיף ,ע"פ דיוקו והכרחו של מרן זצוקללה"ה ,דהנה כבר הוזכרו כאן דברי
הרמב"ן על "נשאו ליבו" ,ותו"ד הנשגבים המה ,שהרי הפלא הוא גדול ועצום ,מנין
למדו את מלאכת המשכן ,הלא היתה זאת מלאכת אומנות ברמות הגבוהות ביותר ,ובני
ישראל במדבר מעולם לא למדו ורב לא היה להם ,ואיך ניגשו אל המלאכה.
