Page 45 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 45
מוהר"ן מה Pg: 45 - 2-Front 21-10-25 ליקוטי
תורה קה
ּוכְׁ ֶשּלֹו ֵמד ּתֹוָרה ּגַם ּכֵן ְצִריכִין לִ ְהיֹות ּבֹו ׁשְלׁ ָשה ּ ְדבִָרים הַּנַ"לּ .כִי ּכְׁשֶּיֹוׁשֵב לִלְ ֹמדְ ,ונֹו ֵתן
ַמחֲׁשַבְּתֹו וְלִּבֹו ּ ְבהַּתֹוָרהּ ,ו ִמ ְת ַעּלֵם ּבָּה ,נִ ְקָרא ִעּבּורּ ,כִי הּוא ִמ ְת ַעּלֵם ּ ָבּה ּכְ ֻעּבָר ּבִ ְמ ֵעי ִאּמֹו.
ּוכְׁשֶּלֹו ֵמד ַהּתֹוָרה ּו ֵמבִין ּבָּה ,נִקְָרא 'לֵ ָדה ִוינִיקָה'ּ ,כְמֹו ׁשֶּכָתּוב (משלי ה)ַ ּ" :דּ ֶדיהָ יְַרּוָֻך ְבכָל
ֵעת"ְ .ו ַא ַחר ּכְָך ּכְׁשֶּ ֵמ ִבין ּ ָד ָבר ִמּתֹוְך ּ ָדבָר ְורֹו ֶצה לְחַּ ֵדׁש ּ ָבּה ,נִ ְקָרא ' ֹמחִין'ּ .כִ ְד ִאי ָתא ּבַּגְ ָמָרא
(ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין)ַ :על ּ ָפסּוקִ " :מּ ֶמְר ָחק ּ ָתבִיא לַ ְח ָמּה"ּ ,כִי ַהּתֹוָרה נִקְָרא
ֲענִּ ָיה ּבִ ְמקֹו ָמּה וַ ֲעׁשִיָרה ּבְ ָמקֹום ַאחֵרֶ ׁ ,שּ ָצִריְך לְהָ ִביא ְר ָאיָה ִמּ ָמקֹום ַא ֵחרּ .ולְכְָך נִקְָרא
ָחכְ ָמהַ ,על ּ ֶדֶרְך (קהלת ז)ָ " :א ַמְרּ ִתי ֶאחְּכָ ָמה ְו ִהיא ְרחֹוקָה ִמּ ֶמּנִי" .נִ ְמצָא ּכְׁשֶּ ֵמ ִבין ּ ָדבָר
ִמּתֹוְך ּ ָדבָר נִ ְקָרא מֹחִיןַ ,ה ְינּו ָחכְ ָמהּ .וכְׁשֶּלֹו ֵמד ּ ְב ֹאפֶן ז ֶהָ ,אז הִיא ּ ְתׁשּובָה ּגְמּוָרהּ .ו ְמקַּׁ ֵשר
ָהאֹו ִתּיֹות וְהַּ ֵצרּו ִפים ׁ ֶשּבְ ֶחלְקֹו ִמּכְלָלּות הָעֹולָמֹות ֶאל ׁשְָרׁ ָשן ְו ֶאל ְמקֹו ָמן ,וְנַ ֲעשֶֹה ּ ְבִרּיָה
חֲ ָדׁשָה .וְ ָאז ַהּ ַד ַעת ׁ ָשלֵםּ ,ו ִמ ְתעֹוֵרר ַר ֲח ָמנּות.
וְ ִהּנֵה ַעל ּ ֶדֶרְך ָמׁ ָשל ּכְׁשֶּ ֵיׁש ׁ ְשנֵי ּ ַב ֲעלֵי ַרחֲ ִמים ,הָ ֶא ָחד ֵאינֹו יָכֹול לְַרחֵם ַרק ּבְ ָדבָר ֻמ ָעט,
ְו ַהּׁ ֵשנִי ּכְׁ ֶשהּוא ְמַר ֵחם ּפֹו ֵעל ּבַָרחֲ ָמנּות ׁשֶּלֹו ְיׁשּו ָעה ׁשְלֵ ָמהַ .על ּכֵןִ ,מי ׁ ֶשּ ָצִריְך לְַרחֲ ִמים ,לָּ ָמה
לֹו לְ ִהׁ ְשּ ַתּ ֵמׁש ּבַָר ֲח ָמנּות ׁ ֶשל ִראׁשֹון ,וְֹלא ִיהְ ֶיה ַרק יְׁשּו ָעה ֻמ ֶע ֶטת .מּו ָטב ׁ ֶשּיִ ְתּ ַפּלֵל הַּבַ ַעל
ָהַר ֲח ִמים הִָראׁשֹון לְ ַב ַעל ָהַר ֲח ִמים הַּׁ ֵשנִיְ ,ו ִיפְעֹל ּבַָרחֲ ִמים ׁשֶל הִָראׁשֹון ְיׁשּו ָעה ׁ ְשלֵ ָמה.
ּכְָך הַּׁ ֵשם יִ ְתּ ָבַרְך ּ ָבַרחֲ ִמים ַהּפְׁשּו ִטים ׁ ֶשּלֹו ִמ ְתּ ַפּלֵל ּו ְמַר ֵחם ַעל יִשְָֹר ֵאל ּ ְבַר ֲח ִמים ּגְדֹולִים_ _ _ _ _ _ _ _.
וכשלומד תורה גם כן צריכין להיות בו שלשה דברים הנ"ל .כי כשיושב ללמוד
ונותן מחשבתו ולבו בהתורה ומתעלם בה ,נקרא עיבור ,כי הוא מתעלם בה כעובר
במעי אמו ,וזה מכונה "חכמה" .וכשלומד התורה ומבין בה ,נקרא "לידה" ו"יניקה"
וזה נקרא "בינה" ,כמו שכתוב (משלי ה')" :דדיה ירווך בכל עת" .ואחר כך כשמבין דבר
מתוך דבר ורוצה לחדש בה ,נקרא "מוחין" וזה נקרא "דעת" שזה ידיעה שלימה ,בגדר
"דע את אלקי אביך ועבדהו" .כדאיתא בגמרא (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין) על
פסוק "ממרחק תביא לחמה" ,כי התורה נקרא עניה במקומה ועשירה במקום אחר,
שצריך להביא ראיה ממקום אחר .ולכך נקרא חכמה ,על דרך (קהלת ז')" :אמרתי אחכמה
והיא רחוקה ממני" .נמצא כשמבין דבר מתוך דבר ,נקרא מוחין ,היינו חכמה ,ואין
הכוונה בחינת "חכמה" ,כי כאן מדובר במבין דבר מתוך דבר שזה "בינה" ,אלא חכמה
בגדר של השגה שנקרא "שכל" .וכשלומד באופן זה (כשלומד ביגיעה גדולה ,ומקשר
ענין לענין ,ומשלים אחד בשני) אז היא תשובה גמורה ,ומקשר האותיות והצרופים
שבחלקו מכללות העולמות אל שרשן ואל מקומן ,ונעשה בריה חדשה ,ואז הדעת שלם,
ומתעורר רחמנות.
והנה על דרך משל ,כשיש שני בעלי רחמים ,האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מועט,
והשני כשהוא מרחם פועל ברחמנות שלו ישועה שלימה .על כן ,מי שצריך לרחמים,
למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון ,ולא יהיה רק ישועה מועטת ,מוטב שיתפלל
הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני ,ויפעל ברחמים של הראשון ישועה
שלימה .כך השם יתברך ברחמים הפשוטים שלו מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים
גדולים .וכשלומד תורה כנזכר ,נתעורר הרחמנות שהוא הדעת והתפלה .וזהו "עזי",
