Page 86 - LIKUTEY MOHARAN VOL-5.LIKUTEY MOHARAN VOL-5.1A
P. 86

‫מוהר"ן‬  ‫‪Pg: 86 - 3-Back 21-10-25‬‬         ‫פו ליקוטי‬

              ‫תורה קט‬

‫עֹוד ָמצָא ִתי ִמּכְ ַתב יַד הַחֲ ֵבִרים ֵמ ִענְיַן ז ֶה‪ּ .‬ו ְמבֹ ָאר ׁ ָשם ּ ְב ֵבאּור יֹו ֵתר‪ִ ,‬מּ ֹג ֶדל ַמ ֲעלַת‬
‫ִי ְקַרת ָה ֲאנָ ָחה ּ ִדקְ ֻדּׁשָה‪ּ .‬כִי ְמבֹ ָאר ׁשָם ׁשֶהָ ֲאנָחָה ׁשֶּ ְמ ַאּנֵחַ הָ ָא ָדם ַעל ֲעוֹונֹו ָתיו‪ ,‬אֹו ַעל‬
‫ִמעּוט הַּשָֹגָתֹו‪ ,‬הּוא יֹו ֵתר טֹוב ִמּכַּ ָמה ִסּגּו ִפים וְ ַת ֲענִּיֹות‪ּ .‬כִי ּ ְב ַת ֲענִית ֵאינֹו ְמׁשַּבֵר ַרק ַהּגּוף‬
‫לְבַד‪ֲ ,‬א ָבל ּ ַב ֲאנָחָה ְמׁ ַשּ ֵבר ּכָל ַהּגּוף‪ְ ,‬וגַם ַמחֲלִיף ֶאת ַהּנֶפֶׁש ְוהַחִּיּות ׁ ֶשּלֹו ֵמַרע לְטֹוב‪ּ .‬כִי‬
‫ַה ֶהבֶל ׁשֶל הָ ָא ָדם‪ ,‬הּוא ֶחבֶל הַ ְמ ַקּׁ ֵשר הַּנְׁשָ ָמה לִ ְמקֹום ׁשְָרׁ ָשּה‪ ,‬לְטֹוב אֹו לְ ֵה ֶפְך‪ַ ,‬חס וְׁשָלֹום‪.‬‬
‫ּוכְׁשֶּ ִמ ְת ַאּנֵ ַח הּוא ּ ִב ְבחִינַת‪ּ" :‬תֹוסֵף רּוחָם יִגְ ָועּון"‪ ,‬וַ ֲאז ַי נִפְ ָסק ֵמהַחֶ ֶבל ׁ ֶש ָה ָיה ְמקֻּׁ ָשר ִמּ ְת ִחּלָה‬

               ‫וְנִ ְתקַּׁ ֵשר לְ ֶחבֶל ַאחֵר ּכְפִי ָה ֲאנָ ָחה וכו' וְכַּנַ"ל‪.‬‏_ _ _ _ _ _ _ _‬

‫עוד מצאתי מכתב יד החברים מענין זה‪ ,‬ומבואר שם בביאור יותר‪ ,‬מגודל מעלת‬
‫יקרת האנחה דקדושה‪ .‬כי מבואר שם שהאנחה שמאנח האדם על עוונותיו או על‬
‫מעוט השגתו‪ ,‬הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות‪ ,‬ז) כי בתענית אינו משבר רק הגוף‬
‫לבד‪ ,‬אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב‪ ,‬כי‬
‫ההבל של האדם הוא חבל המקשר הנשמה למקום שורשה‪ ,‬לטוב או להיפך חס ושלום‪,‬‬
‫וכשמתאנח הוא בבחינת "תוסף רוחם יגוועון"‪ ,‬ואזי נפסק מהחבל שהיה מקושר‬

                                ‫מתחלה ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה וכו' ח) וכנ"ל‪.‬‬

        ‫ליקוטים‬

‫ז) בישמח ישראל (עקב)‪ :‬והענין הוא כמו של הראשונים‪ ,‬מחמת גודל הסתרת הפנים‪,‬‬
‫ששמעתי מכ"ק אאמו"ר זצללה"ה זי"ע בשם ואם בדורו אמר כן‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל‬
        ‫הר"ח וויטאל שהק' להאר"י הק' על הירושלמי וחומר על דורות האלה‪.‬‬

‫ח) בשיחות הר"ן (קל"ה)‪ :‬דבר עם איש‬        ‫(שבת סוף פ"ה) על המשנה פרתו של ר' אלעזר‬
‫אחד שהיה רחוק מהשם יתברך מאד‪ .‬ואמר‬       ‫בן עזרי' היתה יוצאת ברצועה שבין קרני'‬
‫לו שירגיל עצמו להתאנח על ענינו‪ .‬ואמר אז‬  ‫שלא ברצון חכמים‪ ,‬אר"ח פעם אחת היתה‬
                                         ‫יוצאת והשחירו שיניו מפני הצומות‪ ,‬ועי"ש‬
‫בגמ' שאמרו לא שלו היתה אלא של שכינו התורה יש הבל שנעשה על הארץ וכו' (בסימן‬
‫היתה ומפני שלא מיחה נקראת על שמו‪ ,‬ק"ט חלק ראשון)‪ .‬שמבאר שם שעל ידי אנחה‬
‫והק' אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו שמתאנחין לשוב אליו יתברך נפסקין מחבל‬
‫אזובי קיר‪ ,‬ואנן מה נעני אבתרי'‪ ,‬והשיב לו הטומאה ונתקשרין לחבל דקדושה וכן אמר‬
‫אשר אנחה אחת מעומק הלב בזמן הזה יקר אחר כך עוד כמה תורות על אנחה שהיא‬
        ‫וחביב בעיני ד' יותר מהתעניתים והסגופים יקרה מאד‪.‬‬
   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90   91