Page 103 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 103
Pg: 103 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
והו"מ לדחויי דה"ט משום שבידו לבוא עליה בע"כ, אם א"ל וכו' בין שעמד בעל החבית לכתף או לפוש
ולא אמרו יהרג ואל יעבור אלא כשבידו להנצל מן פטור בעל הקורה דכיון דאין דרכו של אדם
העבירה ומיהו למסקנא דהכא ניחא ואפשר דהיא להתבונן בדרכים לא ידע בי' דעמד כלל וכ"ש דלא
גופא משני התם וראשון עיקר ,ועי' בתוס' בכתובות ידע אי עמד לכתף או לפוש .וצ"ע ,כיון דעמד לכתף
אורחי' ואפ"ה אמרינן שאין לו להתבונן ,וא"כ למה
דף ג' ע"ב בד"ה ולדרוש וכו'. כאשר שניהם מהלכים חייב בעל הקורה ,נימא אין
)מלחמת מצוה( דרך בני אדם להתבונן ,ועוד קשה דכאשר בעל
הקורה ראשון ועמד לכתף פטור ,ואמאי נימא אין
שם בע"ש מאי ברשות איכא .פי' בע"ש ביה"ש דרך בני אדם להתבונן והו"ל ליזהר אפי' לא לעמוד
דאי אמרת כל היום מאי בעי הרי הוא מתעסק לכתף .ובאמת הרמב"ם בהל' חובל ומזיק פ"ו ה"ח
בצרכי שבת ודו"ק והשיב כדר"ח וכו' לומר שהיא ס"ל להדיא דלא כהנמ"י אלא כאשר עמד לכתף אכן
מצוה רבה כ"כ כמקביל פני הכלה שהיא מלכה חייב בעל הקורה לשלם וכן כתב בבית הבחירה
ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא פי' דלישנא
קמא מדמה לה דמיון בעלמא לכלה וללישנא להמאירי ,וכ"פ הטור בסי' שעט והש"ע שם ס"ג.
אחרינא בא לאשמעינן דשבת עצמה היא כלה )דודאים בשדה(
מלכתא ור' ינאי הוסיף בואי כלה שלא הוצרך לומר
בואו ונצא לקראת כלה שמדמה לה לכלה ולא גמ' כיון דברשות קעביד וכו' .יש לדקדק מהך
לקראת שבת לומר שהיא עצמה כלה אלא קאמר דתניא לעיל בדף כ"ו ע"א דהרי שהיה רבו רופא
ואמ"ל כחול עיני וסמאה דשיחק בו ויצא לחירות
בפשיטות בואי כלה. ואפי' רשב"ג דפליג התם משום דכתיב ושיחתה
)גדולת מרדכי( אבל לענין נזקים חייב כדאיתא התם דמפקי' ליה
מפצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד ואונס כרצון
שם מאי ברשות כדר"ח דאר"ח בואו ונצא וגו'. ואע"ג דהתם ברשות עבד שאמר לו כחול עיני .ותו
ק"ק דניחזי אי לצורכו רץ חייב ואי לקראת כלה קשה דקאמר או דילמא איבעי ליה לעיוני דהתם
פטור .וי"ל דגם ברץ לצורכו מצי אמר להזמין עצמי מיחייבינן לי' אע"ג דאניס .וי"ל דהתם מיירי שלא
להיות פנוי לצאת לקראת כלה דהשתא הוי הכל נסמית עינו אלא מפני שהיה לו כחול המסמא את
העין והוא לא ידע ממנו כלל דומיא דהך דרבא
ברשות וק"ל. שהיתה אבן מונחת לו בחיקו דעלה מייתי הך
)משגב לדך( ברייתא דלכחול עיני בדבר המסמא את העין לא נתן
לו רשות מעולם וכה"ג מתפרשת האי דשנו אבל
תוס' ד"ה איהו וכו' להנאה מעשה עכ"ל .ק"ל הכא עכ"פ היא נתנה לו רשות לאותו מעשה ואיכא
משלא כדרכה דליכא הנאה מאי מעשה איכא ועיין למימר דפטור או דילמא נהי דנתנה לו רשות איבעי
בפ"ק דקידושין. לי' לעיוני.
)זרעו של אברהם( )מלחמת מצוה(
שם ד"ה איבעי לה וכו' וי"ל משום דהוי וכו'. שם והכתיב ונכרתו וכו' ,וא"ת ולמאי דס"ד השתא
בקיצור הוה מצי למימר וי"ל דכל המשנה ובא אחר דאיהי נמי עבדא מעשה אסתר היאך מסרה עצמה
ותו לא) .א"ה ,וכן הקשה בפנ"י והניח בקושיא .ועי' לאחשורוש דהא לא משני לה בפ' בן סורר ומורה
באבן האזל פ"ב ה"כ שכתב כרבינו בביאור התוס', אלא משום דקרקע עולם דלא עבדא מעשה .וי"ל
שכן למד ברמב"ם (.ואפשר דתירוץ זה אינו
מספיק ,משום דהא דפטרינן בבעטה מהלכת
