Page 99 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 99
Pg: 99 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם ד"ה לימא כהני תנאי וכו' .מכאן יש להוכיח עוברין גם העדים אך ז"א מצד עצמו ועוד מדברי
דלא גרסי' במתניתין במילתיה דרשב"ג כל התוס' בסמוך ד"ה משעת כתיבה וכו' ע"ש דנראה
הקודם זכה דאי גרסינן ליה הו"ל לאתויי וכו'. דאעדים קאי ויש לצדד בזה ועיין בה' משנה למלך
קשיא לי דמה הכרח הוא זה ,דילמא פליג ]במאי ז"ל בפ' ד' מה' מלוה ולוה הלכה ו' ד"ה עוד איכא
דס"ל[ דכל המקלקלים ברשות הרבים ואפילו טעמא וכו' והתוס' חולקים ע"ז מההיא דהמניח
ברשות חייבים לשלם כשהזיקו ,כלישנא אחרינא דמשעת כתיבה וכו' אף דמפורש הרבית וכו' ואין
שהביא הקונטרס לעיל ,ונ"ל דהא לדעת התוספות חילוק בזה בין מלוה לעדים עכ"ל .נראה שהרב
ליכא למימר הכי ,דאם כן דאפילו ברשות מחייב מבין בדברי התוס' כמ"ש בעוניי בכוונתם וק"ל
רשב"ג ,קשיא דרשב"ג אדרשב"ג ,כמו שכתבו ובמוד"ר כתב דברים בזה כאוות נפשו ז"ל אשר לא
לעיל בד"ה אפילו תימא ר' יהודה וכו' .ובזה מתורץ יעלו על לב.
מה שקשה לי במאי דמקשה לעיל לימא כתנאי שטר
שכתוב בו רבית וכו' ,דמאי קושיא ,דילמא רב )גור אריה(
וזעירי פליגי אליבא דרשב"ג דמתני' ,דרב סבר
דרשב"ג קניס בין בגופן בין בשבחן ,וזו היא שם בא"ד וי"ל דלא תשימון לאנשי במלוה ולוה
פלוגתייהו במתניתין ,דלת"ק דוקא בשבחן ,וזעירי וערב משמע להו עכ"ל .ע' במהר"ם במס' בתרא
סבר דרשב"ג דוקא בשבחן קניס ,אבל לא בגופן, דף צ"ד ע"ב בתוס' ד"ה וח"א גובה את הקרן וכו'
ופלוגתייהו דלרשב"ג אפילו ברשות חייב ,דא"א שכ' וז"ל ,ר"ל אבל מ"מ עוברים הם בלאו דאע"ג
לומר דלזעירי בהא פליגי ,דאם כן קשיא דרשב"ג דלא מפסלי עכ"ל .וכונתו ז"ל דאי הכי דלא תשימון
אדרשב"ג. לאנשי במלוה וכו' א"כ היאך קאמר תלמודא התם
משעת כתיבה הוא עבד שומא והא הם סברי דוקא
)לחם אבירים( במלוה ולוה וכו' וא"כ לא עברי על לא תשימון ולכך
פי' דלעולם עברי על לא תשימון מ"מ לא מפסלי
שם בא"ד הוה ליה לאתוייה .לפירש"י שפירש משום הכי קאמר תלמודא משעת כתיבה הוא עבד
במתני' ]ל' ע"א ד"ה כל[ בלשון שני כל המקלקלים שומא אבל ק"ל דאי כדבריו מפני מה ניידי התוס'
ואפילו עושין ברשות ,נראה דלא קשה מידי, מתרוצם קמא דלכך כשרין שלא עשו שומא כיון
דממתני' אין ראיה ,דאפשר דפליגי ברשות ושלא שניכר הרבית מתוך השטר וכו' והא דקאמר
ברשות כשינוייא דרב נחמן או דרב אשי לעיל .אבל תלמודא דמשעת כתיבה עבד ליה שומא דמ"מ
מברייתא דקתני אסורין משום גזל ,יש להוכיח עוברים בלאו כמו שתי' דלא תשימון לאנשי במלוה
שפיר ,משום דהא גופא קשיא אמרת כל הקודם זכה ולוה וכו' דלא מפסלי בהכי מ"מ עוברים בלא"ה נמי
והדר תני אסורין משום גזל ,אלא ודאי דהכי קאמר הכא ,וי"ל דאיכא חילוק דבשלמא לתירוצם דלא
כל הקודם זכה בשבחן ,אבל גופן אסורין משום גזל תשימון לאנשי במלוה ולוה וכו' משמע להו מ"מ קא
וק"ל .ואפשר דהתוס' סברי דהאי שינוייא דחיקא מכוני לאיסורא שעוברין המלוה והלוה כשבאין
הוא ,כדדחו ליה התוס' לעיל ]ל' ע"א[ ד"ה אפילו לגבות ולכך עוברין בלאו אבל לתי' קמא כיון
תימא עי"ש) .א"ה ,במהרש"א מהדו"ב כתב כרבינו שניכר הרבית מתוך השטר לא יבוא לידי גביית
ז"ל בפי' שיטת התוס' ,ועי' לחם אבירים ומרומי הרבית וא"כ ליכא חד מנייהו דעבד איסורא ולכך
שדה שכן הקשו לשיטת התוס' וע"ש מה שתירצו(. אפי' בלאו אינם עוברין והיכי קאמר תלמודא משעת
כתיבה עבד ליה שומא והא לפי דעתם ליכא שומא
)ברית יעקב – כת"י( כלל ודו"ק.
)ימי אברהם(
