Page 97 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 97
Pg: 97 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שבת מחתכין את הדלועי' וכו' רי"א אם לא היתה כל קבל דנא רבא שהיה רוב עסקו בפלפול וכמ"ש 4
נבלה וכו' ועיין תוס' שם דת"ק לא הוי סתם אלא הויות דאביי ורבא ואמרו פ"ב דבתרא בשר' שמינא
כרבי' וה"נ כיון דהלכ' כרשב"ג הוי כרבים ובזה לא בי רבא ע"ש ובפירש"י שדי להו בדגלת רמז לאגדה $customer
תיקשי על המחבר ז"ל מפ' החולץ ד' מ"ב דקאמ' הנמשלת לנהר מים המרחב' לבו של אדם שלא
דר"י אית ליה דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כהרגלו למען יתבטלו המחשבות.
כסתם דלא קאמר המחבר אלא בכה"ג וכמ"ש
עכ"ה[ ובע"א וכן בכמה מקומו' ]ועוד[ דפי' אין )פתח עינים(
הלכה כסתם ר"ל אם תמצא תנא ]דהילכת' כותיה[
שהוא הפך הסתם לא תתפוס הסתם אבל אם הוא רש"י ד"ה לא יהא אלא כרפשו וכו' ,ונעשה
כסתם ודאי דהילכת' כותיה דכ"ש הוא ופי' ]אין טיט ושלו הוא וכו' .וכתב בהגהות מל"ה וז"ל,
הלכה כסתם ר"ל[ לא תעשה עיקר מסתם אלא ובאמת תמיהא לי על פי' רש"י דפי' לא יהא אלא
תתפוס המחלוקת ותחפש אם הילכת' כותיה או לא. כרפשו וכו' משלו הוא עכ"ל הא באמת העפר אינו
שלו רק המים והמים אין ניכר כלל כדאשכחן במס'
)חלב חיטים( ביצה לז א לענין עירוב דר' יהודה פוטר במים לפי
שאין בהן ממש ,עי"ש שמכח זה ביאר בדרך אחרת
תוס' ד"ה אפילו וכו' עכ"ל .תיקשה ליה דלא כרש"י שטעם החיוב הוא מטעם בור .ולתרץ
דרשב"ג אדרשב"ג וכו' עכ"ל .ראיתי לה' הרמ"ז שיטת רש"י נראה דע"י שהמים שלו ולא הפקירן
כתב וז"ל בפ' אעפ"י דף ס"א ע"ב כתבו התוס' שיש ושפכן ע"ג העפר ברה"ר שהוא הפקר וניתן לקחת
שני רשב"ג עכ"ל ,ודבריו תמוהים דלא כתבו התוס' ממנו ,נחשב שקונה אותו שהרי הוא משנה אותו
אלא אותו שהיה בימי ר' אליעזר ע"ש לא כן בסתם ועושה טיט אע"פ שלא עושה בידים ,מ"מ נקנה ע"י
שחולק עם ת"ק דאל"כ נפל הכלל דבכל מקום החזקה שמחזיק בהפקר בשפיכת המים ואותו טיט
ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. נפך להיות של בעל המים לגמרי ולא כבור שהוא
לחיובים שהרי העפר עצמו נקנה ע"י המים ,וע"כ
)אדמת יהודה( כתב רש"י דזה שלו דבאמת אפי' טיט יכול להיות
שלו.
דף ל ע"ב
)דודאים בשדה(
גמ' לזעירי ודאי תנאי היא .תימה לרב נמי תנאי
היא דלאו כ"ע קנסו גופן ושבחן הא רבנן לא קנסו שם כל המקלקלים וכו' לישנא אחרינא וכו'.
אלא שבחן .נראה עם מ"ש הגאון פחד יצחק באות הקשה בש"מ לפי פי' ב' דפרש"י שבא להוסיף אפי'
ל' משם של"ה ז"ל וז"ל לימא כתנאי כל לימא ברשות א"כ לר' יוחנן קשיא הילכת' אהילכת' דהוא
כתנאי דחיקא ליה מלתא שיאמ' האמורא דבר סתם אמר הלכה כרשב"ג במשנתינו ואלו הכא הוה סתם
דלא ככ"ע שאם לפסוק הלכה בא לימא בהדיא ואח"כ מחלוקת וכו' עכ"ל מלבד דעיקר הקו' אין לה
הלכה כפלוני כ"כ התו' בפ' האיש מקדש שאין לומ' מקום דר"י ס"ל הלכה כסתם משנה אפי' אחריו
שחלקו האמוראים במחלוקת התנאים ולכן תמה מחלוקת וזה מפוזר בכמה מקומות בתלמוד בריש
בעל הגמ' על כך ומשתדל להעמידם דלא כתנאי ביצה )א"מ היינו מדאמ' שם גבי שבת סתם לן
וכשאין לו בית מנוס אומ' כתנאי כלו' אל תתמה כר"ש דתנן וכו' וכן איתא בסוף שבת דר"י פסק
לומ' לימא כתנאי דעל כרחין כתנאי היא ואפש' כר"ש משו' דסתם לן תנא כותיה דתנן מעבירין מעל
דברייתא לא שמיע להו או משום דמפכי לה וכמו השלחן וכו' ואע"ג שיש אחריו מחלוקת בסוף מס'
