Page 98 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 98
Pg: 98 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בשטר והתו' לא רשמו הואין לו' כו' אחרו' אלא שתירץ הגמ' פ' המפקיד עכ"ל נמצא דא"א לשום
לזעירי דס"ל דעבדא ליה שומא אבל לר"י דלא ס"ל אמורא לומ' מלתא דלא ככולי עלמא ואי אמר מלתא
הכי ודאי דכך צ"ל שלכך הן כשרים שלא עשו משתדל הגמ' להעמיד דבריו בפלוגתא דתנאי כי
שומא אלא הרבית ניכר מתוך השטר משום דא"כ היכי דלא ליקיימו דבריו אעפ"י דאיכא חד תנא קאי
יקש' על זה כיון דהתוס' לא לר"י רשמו אואין לו' כוותיה מ"מ אידך פליג עליה ונמצאים דבריו אינם
אחרו' אלא לזעירי דוקא א"כ למה לא תרצו לזעירי הלכה דלאו ככולי עלמא אמר לה וידוע כי רב תנא
כמו הואין לו' ראשונ' דמיירי באין ניכר הרבי' איהו והשתא אתי שפיר לזעירי דלא חשיב לתנא
בשטר אלא כתוב סתמא פלו' חייב לפ' מנה וסברו אלא בכלל אמורא ודאי תנאי היא ואין דבריו קיימין
העדי' שהכל קרן ואח"כ נודע שהוא רבית. דלא אמרם אליבא דכ"ע אלא תלויים בפלוגתא
דתנאי לרב דחשיב תנא מי לימא ואפי' סלקא דעתין
)מר דרור( לחשוב ולתלות דבריו בפלוגתא דתנאי כי היכי
דליבטלו דבריו מאחר דאיכא אידך תנא פליג
שם בא"ד וא"ל שלכך הם כשרים וכו' כיון ודבריו קיימים הם ואין לתלותם בפלוגתא דתנאי
שניכר מתוך השטר וכו' עכ"ל .י"ל דאימא דהא
דאמרי' בשמעתין משעת כתיבה עבד ליה שומא ואיהו אמרה אליבא דכ"ע.
היינו המלוה אבל העדים לית בהו לאו דלא תשימון )סוכת שלום(
כיון דניכר וראיתי להרב מגן גבורים ז"ל במציעא
שהעיר מזה וכתב דכונתם דמדקתני משעת כתיבה תוס' ד"ה שטר שיש בו רבית וכו' ואו' ר"י
נראה דקאי אעדים דכתבי שטרא דאי אמלוה לימא דל"ק כי המלוה שמרויח וכו' עכ"ל .י"ל דאכתי
משעת הלואה עבד וכו' עיי"ש מ"ש לדקדק לפ"ז. הוי חוטא נשכר ושפיר הוה לן לגבות החוב וליתביה
ולכאורה י"ל לפ"ז דמעיקרא דכתבו וא"ל דמיירי לעניים שלא יהיה חוטא נשכר .וראיתי להרב עדות
באין ניכר והעדים לא ידעו דהא בב"מ קאמר ריו"ח ביהוסף ז"ל בחי' לב"מ שהעיר כמ"ש ולא העלה
וכו' עכ"ל .ואמאי לא דחו זה משמעתין דקתני ארוכה עי"ש .וי"ל דאין זו תקנה דהוי ממון שאין
משעת כתיבה עבד שומא אלמא דעדים נמי עובדין לו תובעים וכדאמרינן לקמן דף ט"ל א' ,יע"ש וק"ל.
דלהכי נקט כתיבה כאמור .ועוד י"ל למסקנתם שתי'
דלא תשימון משמע להו לאינשי וכו' ולהכי לא )גור אריה(
מפסלי עכ"ל א"כ איך קתני משעת כתיבה לכלול
העדים והלא אינהו לא מפסלי כאמור .ולק"מ תוס' ד"ה וחכמים אומרים וכו' ואין לומ' שכך
דשאני הנך שינויי דלא ידעי וכו' ולא משמע להו הם כשרים שלא עשו שומא כו' דהא אמרי'
לאינשי וכו' דהיינו מחסרון ידיעה דמ"מ בשוגג בשמעתין דמשעת כתיבה עבדא ליה שומא כו'.
איסור לאו אית בהו ולכן שפיר מצי למינקט משעת ע"כ .ק' כיון שהתו' ס"ל דעבדא ליה שומא דקאמר
כתיבה וכו' משא"כ בכה"ג דקיימינן השתא בשניכר בשמעתין היינו שאינו ניכר הרבית מתוך השטר
וכו' דאז העדים אין להם איסור דלא אתי לידי גביה א"כ אכתי תקשי ההיא דפ' איזה נשך דמתרץ ר"י
וכו' שפיר תיקשי ממ"ש משעת כתיבה וכו' .וסבור עלה דההיא דשטרי חוב המוקדמין ופוסלין אפי'
הייתי לו' בכונתם באופן אחר ור"ל דאי אפשר לו' תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ואי אין
שלכך כשירים כיון שניכר וכו' דא"כ אף שמלוה ניכר בשטר שיש בו רבית כמו שס"ל לתו' בפי'
אינו עובר כשיאמר דדבר זה לא יבוא לידי גביה דעבדא ליה שומא א"כ ליחוש נמי בהאי שטרא
דהרי ניכר וחספא בעלמא כתב ובש"ס קתני משעת דרבית שמה יגבה רבית במקום קרן וא"א לו'
כתיבה וכו' דהיינו המלוה אלא וודאי דאף שניכר דזעירי הוא דס"ל הכי דעבד ליה שומא אבל ר"י
ס"ל דלא עבדא ליה שומ' אלא הרבית מפורש
