Page 104 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 104
Pg: 104 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אמתני' דמכות מן העץ המתבקע דר"ל שנשמט ברבוצה מטעם כל המשנה ,הני מילי בדיעבד אם
הברזל אחר שנח על העץ המתבקע כמבואר בחבו' בעטה בה ,אבל לענין הילוך לבד לסגויי עלה אף
ספ"ו מה' רוצח ע"ש בכ"מ ולעולם דאם נתז קיסם שהוזקה ממילא ,אפילו לכתחילה יכולה לילך עלה,
מהעץ המבקע כחו קרי' ביה ואפ' שגם הנ"י מפרש כדמשמע לישנא דקאמר כי אית לך רשות לסגויי
עלי דלשון זה לכתחילה משמע .ומינה הוא דמקשו
בפי' הרמב"ם ואין ס' הרי"ף נמצא בידי. התוס' וקאמרי דהא אפילו להזיק אית לה רשות
)שושנים לדוד( לסגויי עלה ,אף שתוזק הרבוצה ממילא ,אפילו הכי
גמ' הוסיף לו רצועה כו' .הרמב"ם ז"ל השמיט דין יכולה לילך עליה לכתחילה .ותירצו דטעמא
זה ולא ידעתי למה ועל הראב"ד ז"ל יש לתמו' דלכתחילה יכולה לילך על גבה ,אינו אלא מטעמא
שהשיב עמ"ש בפ"ה מה' רוצח דין ה' וכתב עליו
וז"ל א"א זו לא שמענו אלא שליח ב"ד שהוא מלק' דהוי רגל ברשות הרבים וק"ל.
יותר ממה שאמדוהו ב"ד ומת תחת ידו כו' .וצ"ע )ברית יעקב – כת"י(
דבמאי קא מיירי אי דלא טעה במניינא הא מבואר
בסוגיין דהוי קרוב למזיד וקי"ל דקרוב למזיד אינו דף לב ע"ב
גולה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ברפ"ו דין ד' וסיים
לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור גמ' בואו ונצא לקראת כלה מלכתא וכו' .ואתיא
ואי מיירי דטעה במניינא הרי מבואר בסוגיא דגול' כי הא דאמרו ז"ל דאמרה שבת לכל נתת בן זוג ולי
ובודאי דלא דמי לההי' דתנא מה חטבת עצים רשות לא נתת בן זוג וא"ל ישראל יהיה בן זוגך ולכן אמר
יצא הרב כו' ושליח ב"ד דהת' איירי דמת תחת ידו
בעוד שהוא מכהו מה שאמדו' א"נ כמו שפי' ונצא לקראת כלה מלכתא.
הרמב"ם ז"ל שם דבהכי שייך טעמא דלא דמי )פתח עינים(
לחטבת עצים שהרי שגג והרג בשעת עשו' המצוה
משא"כ במכהו יותר ממה שאמדוהו דלא מת בשעת שם בואו ונצא לקראת כלה .כתב הרב עיון יעקב
עשות המצוה שהרי מכה יתירה זו שהוא מכהו אינו דמה"ט כתיב ויברך ויקדש וכדאיתא באה"ע סי' ל"ו
מן המצוה והוייא שגגה בדבר הרשות והיינו דלא דיברך תחילה ואח"ך יקדש זת"ד ועיין מה שרשמתי
אתמר בגמ' עלה דההיא מתני' דמתני' דלא כהני בסה"ק רוח חיים אה"ע סי' ל"ד אות ג' בענין
תנאי וכאורחא דתלמודא בכוליה דוכתיה והיינו נמי הברכה דמנהגינו לברך אחר נתינת הקידושין ושם
טעמא דהרמב"ם דפי' לההיא מתני' בפנים אחרים
ודלא כהראב"ד ז"ל מטעמא דכתיבנא גם לא כהני כתבתי דהחזן מברך ולא החתן .יע"ש.
לפרושי למתני' במת תחת ידו בעוד שהוא מכהו מה )עיני כל חי(
שאמדוהו דא"כ אנוס גמור הוא ופטור בלאו טעמא
דמה חטבת עצים רשות וע"כ פנה והלך לו לדרך מתני' המבקע ברה"ר וכו' .כתב הנמ"י ד"ה והזיק
שניתזה חתיכה מן העץ המתבקע או נשל הברזל מן
אחרת ופי' מתני' דהתם באנפיה אחרינא וצ"ע. העץ וכו' חייב נ"ש דכחו הוא וכגופו דמי וקי"ל
)גבול יאודה( דאדם מועד לעולם .ע"כ .וה"ד בתוי"ט ,תימא דא"כ
היכי קאמר לקמן בד"ה חייב נ"ש דכחו הוא וכגופו
רש"י ד"ה ה"נ בסותר את כותלו ביום לאשפה דמי הא ליתא אלא לר' דרפ"ב דמכות אבל לרבנן
ע"כ .לא ידעתי למאי צרכינן השתא לאוקמ' זו דקי"ל כוותייהו מן העץ המתבקע לא הוי כחו אלא
שהרי השתא דאתינן להכי מצינן לפירושי מתני' כח כחו וגם הרמב"ם בפ"א מה' חובל כתב המבקע
כפשטא דאיירי בזורק ממש ושוגג הוי מטעמא עצים בר"ה ופרח עץ מהן וכו' ובפ"ו פסק דבעי' כחו
מיהו להרמב"ם ל"ק שהוא ז"ל יש לו פי' אחד
