Page 107 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 107
Pg: 107 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דמאחר דשותפי נינהו אפילו נתרצה הוי כמוכר מכור מכל שכן דהקדשו מוקדש אלא ש"מ דלר"ע
חלקו אח"כ ומ"ש התוס' בד"ה לעיל המ"ל למר מכרו אינו מכור ואפ"ה הקדישו מוקדש משום
יכול לסלקו ולמר אינו יכול לסלקו לפירש"י כ"כ דר"א גם ברייתא דבסמוך משמע ריהטא דר"י היא
דאית ליה דלר"י יכול לסלקו וכפי' התוס' מהסוגיא ולא ר"ע מדאתמר עלה זאת אומרת המזיק שעבודו
דלקמן מדבעא מניה ר"נ וכו' והק' והתניא מכרו של חבירו פטור ואי ר"ע הא ודאי ממון חבירו הוא
מכור ומשמע דהיא היא הברייתא דלקמן דת"ר שור
תם שהזיק וכו' ושם דקאמר דדוקא קודם שלא עמד ולאו שעבודו הוא שהרי נמלט השור.
בדין מכרו מכור אבל משעמד בדין אינו מכור הרי )גבול יאודה(
אפילו לר"י אם עמד בדין אינו יכול לסלקו ואפילו
קש"ב דוקא לרדיא הוא דמכור ודו"ק בכל זה היטב שם ד"ה איכא בינייהו וא"ת אמאי אינו קדוש
למ"ד וי"ל דלמ"ד וכו' היינו היכא דגבאו
ועיין במהר"ם שיף בד"ה לר"א מ"ש בדבור זה. לבסוף אבל הכא אם נתרצה ניזק וכו' .דברי התוס'
)גדולת מרדכי( הלז צריכים נגר ובר נגר דליפריקנהו דמעיקרא מאי
קשיא להו מפרק כ"ש דהא אביי דאמר התם למפרע
דף לג ,ע"ב הוא גובה משום דאינו יכול לסלקו אבל הכא משמע
לר' ישמעאל דיכול לסלקו וכמ"ש רש"י ד"ה יושם
גמ' האי נמי כיון דנגח קלא אית ליה תורא נגחנא השור וכמ"ש התוס' לעיל המ"ל למ"ד יכול לסלקו
קרו ליה .תימא דלעיל בפ"ק דף ח' ד"ה כולן נכנסו וכו' וכ"ש דק' לתירוצם שתירצו אבל הכא אם
תחת הבעלים הקשו התוס' והא נזיקין מלוה ע"פ נתרצה ניזק דהא לר' ישמעאל יכול לסלקו בע"כ.
נינהו ומלוה ע"פ לא גביה ממשעבדי .וי"ל דכשעמד ואחר החיפוש ראיתי בשיטה שהביא פי' ריב"א
בדין כמלוה בשטר דמי כו' והכא משמע דאף בלא וכתב דלפי פי' דגם לר' ישמעאל מודה שאינו יכול
עמד בדין דקאמר כיון דנגח קלא אית ליה וי"ל דכל לסלקו כלל ולא פליגי אלא שר' עקיבא עושה
שלא עמד בדין לא ידעינן דנגח תורא דילמא שקר החלטה משעת הנזק ור"י עושה החלטה בב"ד
טוען הניזק .ומיהו קשה לתירוץ שני שתירצו שם כדאמר יושם השור בב"ד והאי דקאמר יושם השור
התוספות אם כן מלוה הכתובה בתורה ככתובה בב"ד לא שיכול לסלקו אלא ה"ק ישומו השור
בשטר דמיא והא הכא קאמר משום דנגח קלא אית בב"ד ואח"כ מחליטין אותו לניזק וא"ת א"כ היכי
ליה תורא נגחנא תיפוק ליה דכל מלוה הכתובה קאמר הקדישו ניזק א"כ דלר"י לא קדיש נהי דהוי
בתורה אף על גב דלא הוו נזיקין גבי ממשעבדי. ב"ח מ"מ כיון שאינו יכול לסלקו כדפי' יש לו כח
וי"ל דודאי כבר ידע המקשה דמילוה הכתובה להקדיש דהא אפילו לרבא דקאמר מכאן ולהבא הוא
בתורה ה"ל כמלוה בשטר אלא דקשה ליה כיון גובה )אינו( אלא משום דמצי לסלוקי בזוזי מעיקרא
דאמר רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אינו גובה והכא לא מצי לסלוקי בזוזי .וי"ל דמיירי התם
אף על גב דהוי מלוה בשטר משום דהוי מטלטלין שגבאו לבסוף אבל הכא מיירי שנתרצה ניזק לבסוף
הכא נמי גבי שור הוי וכיון שהוא מטלטל לית ליה לקבל המעות ומ"מ לר"ע קדוש דשותפי נינהו וכו'
קלא במכירתו כמו עבד ומשו"ה אמאי גובה וטורף ע"ש באורך והשתא ניחא כוונת התוס' אלא שהקשו
מן הלקוחות להכי משני דתורא נגחנא קרו ליה בפשיטות לאביי דאית ליה למפרע הוא גובה ואם
והלוקח איהו דאפסיד אנפשיה כמו בעובדא דידע הקדישו קדוש והא גם לר"י אינו יכול לסלקו ואמאי
אינו קדוש ואהא תי' דדוקא היכא דגבאו לבסוף אבל
דהוה אפותיקי וקנאו ומשו"ה טורף ממשעבדי. הכא אם נתרצה ניזק לקבל המעות לר"י אינו קדוש
)פרחי כהונה( פי' ובהכי מיירי שנתרצה וכו' ואפילו לר"ע קדוש
