Page 105 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 105
Pg: 105 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
כתב הרמב"ם בהל' חובל ומזיק פ"א הי"ט וז"ל, דאתמר בגמ' וכן מבואר בדברי התוס' בפרק אלו הן
הזורק אבן ולאחר שיצא מתחת ידו הוציא הלה את הגולין גם על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' רוצח יש
ראשו מן החלון וקבלה פטור מכלום שנאמר ומצא לתמוה עליו דמייתי אוקמ' דסותר את כותלו ולא
את רעהו פרט לממציא את עצמו .ע"כ .וק"ל שהרי
פסוק זה נאמר בפרשת גלות ,ובשלמא ד' דברים ידעתי למה .וצ"ע.
אפשר לומר שפטור ולא חשיב קרוב למזיד וכוונה )גבול יאודה(
בכדי לחייבו ,אולם מדין נזק ,צ"ע כיצד ילפינן תוס' ד"ה דלא סגי ליה בגלות .ראיתי מ"ש
מהתם ,שאפשר שפטור אבל מדוע וכיצד ילפינן מהרש"א כאן וכוונתו להקשות דלמה התוס' לא
אפי' נזק לפוטרו אע"פ דקי"ל אדם מועד לעולם. הקשו קושייתם אלא עד שמסיק תלמודא מאי פטור
ובחי' הראב"ד כאן כתב ,איכא דמתני' וכו' אבל הא מגלות היינו דלא סגי ,הא הוו יכולים להקשות
פטור לגמרי דכיון שעדיין לא היה שם אונס הוא. קושייתם גם לפי ס"ד דפטור היינו פטור מגלות,
ע"כ .מבואר מדבריו שהבין הפטור לגמרי מפני וא"כ הו"ל להקשות מפרק אלו הן הגולין דתני התם
אונס .והב"ח בסי' תכא אות טו כתב שהפטור הוא הזורק אבן וכו' דחייב גלות ,ולזה תי' דבתירוצם
משום אונס וכך ביאר טעם הפטור ,וצע"ק ,שהרי דמתרצי כגון שיש לו דרך וכו' מתרצי אותה קושיא
ברמב"ם מבואר הטעם שנלמד מפסוק) .ושם הביא וכו' יעו"ש .והרואה זה יתמה דא"כ דמעיקרא הוה
שיטת הרמב"ם ומשמע שביארו מאותו טעם(. סליק אדעתייהו לחלק בהכי )א"כ( ]איך[ מקשו תו
ובב"י כתב שם ע"ד הרמב"ם ונראה שטעמו משום גם על האוקימתא דמוקי תלמודא דלא סגי ,הרי
דבגמ' פ"ק דמכות )ח ע"א( ממעט לה מדכתיב ומצא ידעי לחלק דהתם מיירי כגון שיש לו דרך וכו' .אלא
פרט לממציא את עצמו ומשמע לי' דגזה"כ הוא דאחר ההתבוננות נראה דרב המרחק ,דבשלמא
למעטו לגמרי ואפי' מנזק ולישנא דגמ' הכי דייק כשהוה ס"ד דפטור היינו פטור מגלות הגם דהוה
דקאמר אבל בהא פטור לגמרי .עכ"ל .וצ"י ,כיצד ידע מאותו דהזורק אבן הוה מחלק דהתם הרשות
מובנת גזה"כ זו ,שהוא פסוק שממעט לענין גלות קנויה לו וא"כ הוי ממש כיער ,אבל כשמוקי דלא
וכיצד מוכח ממנו גזירת הכתוב זו .ונראה לבאר, סגי א"כ ע"ז קמקשו דסוף סוף דהגם דהתם מיירי
שהמיעוט פרט לממציא את עצמו ממעט באופן שהרשות קנויה לו והוי כיער עכ"ז יש לחלק בינה
דלהלן ,שכאשר אדם זורק בדרך כלל הוא אשם ליער ,הואיל ורשות הקנוייה לנהרג היא רשות
ואחראי על זריקתו ופשע בזה ,וע"כ אחראי על כל הקנוייה להורג וסליק אדעתיה של ההורג שאותו
התוצאות של הזריקה והוא דבר פשוט ,ובא הפסוק נהרג הוא יוצא ובא ,א"כ זה ההורג הוי מזיד וא"כ
וממעט שכאשר אדם אחר המציא את ראשו אחרי לא הוי סגי בגלות כמו יער דאינו נכנס לרשותו כלל
שיצאה האבן מתח"י אינו בכלל פשיעת הזריקה ואי אלא לרשות עצמו ולא ס"ד של ההורג והוי שוגג,
אפשר לחייבו אפי' בשוגג שבזה אין לו אחריות על לא כן כאן שמכר לו רשותו ליכנס וסליק אדעתיה
פעולתו אלא אותו אדם שהוציא ראשו הוא אחראי שיכנס אין לך מזיד יותר מזה ,לזה תירצו דעכ"ז
יותר והוא אשם יותר על התוצאה וע"כ הוא מתחייב אפילו יש לו רשות ליכנס ע"י קנייה עכ"ז לא הוי
בנפשו וזהו הפטור של ממציא ,ומזה פשוט שאפשר
ללמוד אפי' לענין נזק שיפטר מפני שהוא לא עשה מזיד אלא שוגג וכו' וד
ו"ק) .חדד ותימא(
הנזק אלא המוציא את ראשו.
)דודאים בשדה( דף לג ע"א
גמ' ומצא פרט לממציא את עצמו וכו' ,פטור
לגמרי.
