Page 108 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 108
Pg: 108 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
סק"ב ,שכתב דמהרמב"ם אין לדקדק דפטור שם שחטו וכו' אמר רב הונא בד"ר יהושע זאת
מהפסד שחיטה. אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור פשיטא
)דודאים בשדה( וכו' הא נמי רבה אמרה דאמר רבה השורף
שטרותיו וכו' .והנה הרמב"ם בהל' נז"מ פ"ח ה"ז
שם לא נצרכא אלא לפחת שחיטה וכו' .ק"ק כתב ,הקדישו המזיק הרי זה מוקדש כדי שלא
דא"כ בסיפא גבי מועד דקתני שחטו מה שעשה
עשוי לא ישלם הפחת הא ודאי ליתא דמועד מן יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון .שחטו גובה הניזק
העליה והשעבוד על כל נכסיו וצ"ל דבמועד אי לית מבשרו .נתנו במתנה מה שעשה עשוי ויגבה הניזק
ליה נכסי נוטל השור ולא יהא עליו השאר חוב כיון
דל"ל השתא והוא לא הזיק אלא שורו וכ"נ קצת ממנו.
מדברי הטור סי' שפ"ט שכ' במועד השעבוד על וכתב הלח"מ שם ,קשה למה לא כתב רבינו ז"ל
נכסי המזיק ובחוב דעלמא קי"ל דהשעבוד גם על דמשלם הפסד שחיטה דהא בגמ' אמרו דאית לי
גוף הלוה וכי שחטו ס"ד דהוא הזיק ויהא עליו
השאר חוב וכי הוו ליה מעות משלם קמ"ל דפטור המזיק שעבודו של חבירו פטור ורבינו ז"ל דאית לי'
והר"ם בה' נ"מ העתיק דין המועד כדקתני ברייתא דחייב אפי' בהאי דרבה דשורף שטרותיו של חבירו
אבל בתם כ' דאם שחטו גובה מבשרו דנרא' דמשלם
הפחת מדלא כ' בהדיא כמו גבי מועד והיינו משום פסק בפ"ז בהל' חובל )ה"ט( דחייב כ"ש בהא
דפ' כרשב"ג דהמזיק שעבודו ש"ח חייב וע"ש דמשמע מסוגיא דהמניח דטפי יש לחייבו בהא.
להלח"ם .ושמעתי מק' ומטו בה משם הפנ"י ז"ל והטור בסי' תז כתב דין זה בהדיא .ע"כ .ונראה
דמאי פריך הגמ' נוקמה דשחטו ונתנו במתנה כולה
חדא מילתא היא והק' כששחטו ונתנו במתנה מה לבאר שיטת הרמב"ם ע"פ הכלל שהוכחנו בכמה
שעשה עשוי ונתון לגמרי ולא לרדיא לבד דטעמא דוכתי' ,שדרך הרמב"ם לכתוב כל ההלכות שנזכרו
מאי דאמרי' מכור לרדיא משום דקלא אית ליה
דקרו ליה תורא נגחנא וכי שחטו ודאי לא קרו ליה בגמרא במפורש ,ויש מקומות שנזכרת הלכה בש"ס
תו תורא נגחנא והא דלא קתני שחטו ומכרו משום שאין אנו פוסקים באותו דבר כפי שמוזכר בגמ',
דאז היה נוטל דמי המכירה שקיבל ע"כ ונר' דל"ק מפני ראיה או מחלוקת השנויה במקום אחר ,ובאופן
דבסיפא גבי מועד ע"כ לאו חדא מילתא שהרי מכרו
לחוד מכור לגמרי וע"כ דשחטו ונתנו תרי מילי כזה אין הדבר מוכרח שהרמב"ם יכתוב המקרה
ויפסוק ע"פ הגמרא האחרת אלא יכול להשמיט כל
ומדסיפא תרי מילי ודאי דרישא נמי תרי מילי.
)משמרות כהונה( המקרה לגמרי או לכתוב רק החלק שאכן נפסק
כוותי' .וזה הדבר בנ"ד שמובא הדין שבשחטו א"צ
רש"י ד"ה מכרו אינו מכור קס"ד אפי' לרדיא. לשלם פחת שחיטה אולם הבשר השחוט אכן
נראה דהכריחו לזה משום דאי הוה קס"ד חוץ
מרדיא א"כ לא הוה צריך לאוקומי כרע"ק דכר"י משלם ,והנה כהפרט שא"צ לשלם הפסד השחיטה
נמי אתיא דמשעבדא דלא הוה טעי הגמ' בהאי מלתא אין זה הלכה לפי הרמב"ם שס"ל שכן צריך לשלם
ולכך כתב רש"י דקס"ד דאינו מכור אפי' לרדיא
ולכך לא אתי אלא כרע"ק וא"כ מוכח מכאן דרש"י הפסד השחיטה ,וכבר כתב הרמב"ם במקומו
ס"ל דלרע"ק אינו מכור אפי' לרדיא ודלא כדעת שהמזיק שעבודו של חבירו חייב ,וכאן אין הוא
מוכרח לכתוב ההלכה כיון שהגמ' לא אזלא אליבא
דהלכתא ,אולם החלק של הגמ' שכן נפסק ,דהיינו
שגובה גם שחוט מהבשר אכן הרמב"ם הזכירו.
ובפרט שברמב"ם לא מבואר אם באמת השור
השחוט היה צריך לשלם כולו לניזק או באופן שיש
נפ"מ בהפסד שחיטה ,דאפשר שלא הפסיד מאומה
הניזק בשחיטה מאחר והשור המזיק שוה הרבה
ומהבשר אפשר לגבות ח"נ .ועי' בש"ך חו"מ סי' תז
