Page 111 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 111
Pg: 111 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם ד"ה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והרמב"ם והר"ב לא איירו אלא במבייש לחוד שלא
חצי נזק דמשונה הוא .ע"כ .וכתב במהדו"ב במתכוין ואינו מזיק ובהא פשיטא דפטור כדתנן
למהרש"א ,הכי בעי למימר בפ"ב גבי כלב שנטל ברפ"ח ואינו חייב על הבושת עד שיהיה מתכוין
חררה והדליק הגדיש )ע"ש בדף יח א בדף כב( ומכל מקום קשה על פירושם דבגמרא משמע
ששינה בגחלת ונטלה בפיו כו' ע"ש בפרש"י אבל דבכולה מתניתין תרויהו בחדא מילתא מוקמינן לה
לפי האמת לר"י התם על הגדיש ח"נ משום דבמקום שזה חייב זה פטור ועל כרחיך שורו דומיא
דצרורות הוא .ויש ליישב דהתם אורחי' הוא שנטל דידיה לא משכחת לה אלא בנתכוון להזיק ולא
גחלת ע"י החררה אבל הכא בלא חררה מיירי נתכוון לבייש דאי במתכוין לבייש והוא חייב ושורו
פטור הא לא שייך בשור דשור אין בו דעת להתכוון
ובוודאי דמשונה הוא ליטול גחלת בפיו ודו"ק. לבייש וא"כ הוה להו לפרש בפי' הנימוקי יוסף ז"ל.
)בית דוד(
)דודאים בשדה(
שם שורו שסימא את עין עבדו וכו' פטור .וכתב
תוס' ד"ה שורו וכו' ואגב הדליק הגדיש וכו'. הנמוקי יוסף דכתיב איש את עין עבדו ולא שור את
ע"כ .ואל תתמה דתני רישא אגב סיפא דהכי עין עבדו .וע"ע בפי' הר"י מלוניל .ועי"ל בדרך
אשכחן בפ' כל התדיר במערבא תני רישא אגב אפשר ע"פ הגמ' בקי' דף כד ב ושחתה עד שיתכוין
סיפא דף צ"א ולנ"ל בכלל שלמדונו התוס' דרגילות לשחתה וכ"ה ברמב"ם הל' עבדים פ"ה הי"א,
ללמד בקיצור מה שנשנה במקום אחר ואפי' בב' והשור אין לו כונה בעולם וחשיב ללא כונה אפי'
מקומות וכמו שכתבו ביבמות פ"ג מש' ד' גבי כ"ג
שמת אחיו חולץ ולא מייבם וע"ש בתי"ט וה"נ יתכוין בפועל לאבר מסויים .ודו"ק.
אשמועי' מאי דתנן בריש הנחנקים דדוקא החובל
בחיים חייב ולא לאחר מיתה והכא הוא דומיא דשור )דודאים בשדה(
דודאי אינו חייב לשלם אלא בחיים. רש"י ד"ה שורו שבייש פטור כדקיימא לן איש
)קול הרמ"ז( בעמיתו ולא שור בעמיתו.
שם ד"ה חובל וכו' ר"ש פי' וכו' עכ"ל .ק"ל וכ"כ רש"י להלן פ"ח דף פז א ד"ה ושור אינו
דא"כ מאי קא פריך ממתני' דאימא דהא מני ר"ש משלם וכו' כדאמר בפ"ב איש בעמיתו ולא שור
היא ואפשר דא"ה היאך סבר ר"י כר"י דהא אר"י בעמיתו .והקשה התויו"ט להלן פ"ח מ"ב שדרשה
זו ליתא לרבנן דדף לג א שלמדו מתיבת הזה ,דאי
הלכה כסתם משנה. מפסוק איש בעמיתו הו"א צער לחודיה וכו' ,ע"ש.
וא"כ רש"י ביאר לא אליבא דרבנן .ובאמת עד
)זרעו של אברהם( דמקשינן ארש"י וארע"ב שביאר כרש"י בסוגיין
ולהלן פ"ח שם ,הו"ל לאקשויי אש"ס דידן לעיל
דף לה ע"א בדף כו א ,דקאמר הש"ס שור שחייב בכופר אינו
דין שחייב בד' דברים א"ק איש בעמיתו לא שור
גמ' אף הוא נמי דלא קבעי ליה .לפי רשב"ם דר"א בעמיתו אע"פ שדרשה זו היא דוקא לרע"ק ולא
כר"ש ור"י כר"י קשה נוקמה למתניתין כר"ש
ומהרש"א במ"ב כ' דפריך אהא דאמר אינה משנה לרבנן דדף לג א.
ע"ש ולפ"ד י"ל קושית התוס' על רשב"ם מההיא )דודאים בשדה(
