Page 115 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 115
Pg: 115 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
פירש הקונטרס וקשה דלא הול"ל ש"מ אלא דף לו ע"א
מסיפא הו"ל למפרך דקתני אחד גדול ואחד קטן
המוציא מחבירו עליו הראיה וכו' .קשיא לי דאיך רש"י ד"ה ור"ע וכו' אבל לרי"ש וכו' לא איבד
היה יכול להקשות מסיפא ,דהא יש לחלק טובא בין את זכותו עכ"ל .ק"ל דא"כ מאי קא פריך מעיקרא
רישא לסיפא ,דברישא אי אמר הקונטרס דכשאבד ש"מ וכו' דאימא דמתני' מני רי"ש היא ושפיר קתני
האחד קם חבירו תחתיו ,היינו משום שבזה שנשאר רמ"ג כיון דלא איבד זכותו וי"ל .ודע שהמח"א בה'
תרוייהו מספקי אם הוא זה המזיק ,בין מזיק בין שכירות סי' ל"ו הביא ראית המרדכי מכאן דסתם
ניזק ,אבל בסיפא המזיק טוען ברי שהקטן הוא שותפין אפי' ש"ח לא הוי ודחאה ולפ"ד יש לדחות
שהזיק ,ועל כן בדין הוא דהמוציא מחבירו עליו נמי ראיית הש"ך סי' קנ"ו מדברי התוס' לקמן ד"ה
הראיה ,והבן. כגון ע"ש.
)לחם אבירים( )זרעו של אברהם(
פרק רביעי שם בא"ד אבל לרי"ש וכו' אבד הא' לא אבד
זכותו וכו' עכ"ל .משמע דאם אבדו שניהם אבד
מתני' שור שנגח ד' וה' שוורים כו' ר"ש אומר זכותו אף לרי"ש דליכא שעבוד בתם אלא אשור
שור שוה ר' שנגח לשור שוה ר' ואין הנבילה אלא דאם אבד א' לא אבד זכותו לרי"ש כיון דב"ח
יפה כלום כו' חזר ונגח לשור שוה ר' האחרון הוא הוי ברי בחיובא וספק בחזרה וניחא קושית
נוטל מנה כו' .הכל כמ"ש רש"י ז"ל משום דסבר התוס' וכ"כ הת"ה וק"ק לפירש"י ז"ל אמאי לא
לה כר"ע שנעשו שותפין ,תימא דאמאי לא נימא אוקמה משמעו' שניהם כדס"ד מעיקרא דאם אבד
דנעשו ג' שותפין ומשלמי' בין שלשתם בין הב' א' לא אבד זכותו ורי"ש היא דודאי דכן הוא לרי"ש
ניזקים והבעלים וכיוצא בזה אם הם יותר וישלמו לפירש"י ולא תידוק מינה ש"מ רמ"ג גם לרע"ק
מנה לניזק ד' בין ג' והמנה הנותר יחלקו בין ג' דודאי מאי דקאמר ש"מ וכו' היינו אפי' לרע"ק וי"ל
ובשלמא לר"ע ניחא דכיון דמיירי דתפסו הניזק א"כ כיון דסתמא דמתני' לעיל דף ל"ג כרע"ק כדאי' שם
כשתפס הניזק שלפני האחרון כשם שנסתלקו לא ניחא ליה לאוקמה למשנתנו כרי"ש כ' הרמב"ם
הבעלי' כך נסתלקו הניזקי' שלפניו והוא חייב לבדו ז"ל בפ"ט מה' נ"מ דין ח' אם אבד א' מהן וכו' והיה
בשמיר' השור ומשו"ה משלם כל הנזק לניזק אחרון א' מהן תם פטור וכו' ע"ש וצ"ל דאיירי בא' תם וא'
ומשתל' נזקו לפי שנתחייב ניזק שלפניו בנזקו כמו מועד ולא ידעינן איזה מהן הזיקו וגם לא ידעי' אם
שנתחייב הוא בנזקו של אחרון .ויש לומר דאם היה מת התם או המועד דאל"ה אם אבד המועד חייב ח"נ
השתוף של ב' הניזקין כאחד היה הדין כן אבל הכא כיון דהתם עומד לפנינו ונר' דנתכוון הר"ם בזה
תחילה נעשה שותף הניזק הראשון עם הבעלים לאשמועי' רבותא אע"ג דאיכא ס"ס שמא זה שלא
ואח"כ כשהזיק פעם ב' נעשה הניזק הב' שותף עם מת הוא שהזיק ואת"ל המת הוא המזיק שמא המת
הבעלים והניזק הא' באופן זה לניזק ב' חלק א' הוא המועד ואשמועי' אע"ג דאיכא ס"ס אין מוציאין
ולניזק ראשון ולבעלים חלק א' ולזה כשהם פורעי' מיד המוחזק וכמו שכן כ' מהריב"ל ז"ל בתשו'
הנזק לניזק ג' המחצית משלם הניזק הב' והמחצית
משלמי' בין שניהם הא' הניזק והבעלים וזה פשוט. דבס"ס אין מוציאין מיד המוחזק.
)פרחי כהונה( )משמרות כהונה(
תוס' ד"ה ש"מ מדקתני שניהם רצה וכו' ואם
אבד האחד קם חבירו תחתיו ומשתלם הימנו כך
