Page 118 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 118
Pg: 118 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
גמ' א"ל זיל הב ליה וכו' .ק"ק דהא אין מגבין שם ד"ה יד עניים אנן וכו' אם היה אומר חוב זה
קנסא בבבל וצ"ל דהאי עובדא אף רש"י מודה דלאו כשיבוא לידי אתנהו להקדש דומה שמתחייב
אליבא דהלכתא הוא וכ"ש לתוס' דכולהו לאו
מטעם נדר עכ"ל.
אליבא דהלכתא. וכ"כ הרא"ש ז"ל בפשיטות דמסתברא דחייב מדין
)זרע יצחק( נדר עש"ד וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ערכין ]הל'
לא[ וז"ל יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר
שם רב זביד אמר ואינו מועד תנן דסתמא הוי שלא בא לעולם אם אמר הרי עלי להקדישו חייב
מועד .הקשו אלי בני הישיבה א"כ לרב זביד הו"ל להקדישו כשיבוא וראיה מיעקב וכו' ע"ש .וראיתי
למתני' למימר הכי מועד למינו מועד לשאינו מינו לה' קהלת יעקב למהר"י אלבעלי ז"ל בדרוש חמישי
וכו' והשבתי דהוצרך לומר ואינו מועד כדי ללמוד שכתב דאיכא למידק על דינו של הרמב"ם ז"ל
ממנו שאם ראינו אותו נגח שלשה שורים הגם דהוי מדאמרי' בערכין ד' ב' שור זה עולה וכו' אינו חייב
בסתמא מועד לכל הבהמות עכ"ז אם ראינו שעבר באחריותו שור זה עלי עולה חייב באחריותו אמר"ח
מין אחר לפניו שלשה פעמים ולא נגח )לא הוי( לא שנו אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה אבל אמר
לאותו מין דוקא אינו מועד אבל למה שנגח עדיין שור זה עלי ומת אינו חייב באחריותו ועלי להביאו
הוי מועד ,אבל אי הוה תני סתמא מועד למינו הוי קאמר ומסיק הש"ס דיקדש השור לדמיו ופירש"י
מועד לשאינו מינו הייתי אומר דאם נגח שלשה באומר דמי שור זה עלי מפרשינן כונתו דיקדש
שוורים ואח"כ עבר לפני שלשה גמלים ולא נגחם השור לדמיו מדאמר דמי שור זה ועלי אאחריות קאי
ליהוי חזרה ,הואיל וס"ל לתנא סתמא דכל הבהמות דלהביאם א"א דלא הוו דמים קמיה וכו' וה"ק שור
שוות ,לכך הוצרך התנא למינקט ואינו מועד ודו"ק. זה קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו עכ"ל .והשתא
ושוב מצאתי שכן הקשה ותי' קיקיון דיונה זלה"ה. לפ"ד הרמב"ם ז"ל אמאי חייב באחריותו אימא
)חדד ותימא( דמ"ש דמי שור זה הוא לומר דאינו חייב באחריותו
רש"י ד"ה הרי הוא מועד לשבתות וכו' לפי ומאי דקאמר עלי ר"ל עלי להקדישם דמשום דהוא
שהוא בטל ממלאכה וכו' .לכאורה נראה דלפי דשל"ב ואינו חל הנדר מש"ה לישנא דעלי ר"ל
טעם זה דוקא לשבתות דזחה דעתו עליו אבל בשאר להקדישו דחייב מדין נדר ואין לו' דהר"מ יפרש
ימים דליכא טעם זה אינו מועד משום דאמרינן פירוש אחר בההיא סוגייא דהרי בפי"ד מה' מעה"ק
מקרה הוא זה אפילו הם שוין כגון שנגח א' בשבת פסק דהאומר דמי שור זה עלי ומת חייב לשלם
זה וא' בש"ז וא' בש"ז אלא דלפ"ז קשה ממ"ש בגמ' עכ"ל וה"ט דעלי אאחריות קאי ואמאי אימא דעלי
נגח ט"ו בח"ז וט"ז בח"ז וי"ז בח"ז משמע דאם הם להקדישו קאמר וצ"ע עכ"ל .ולי לק"מ דמשמעות
כלם בט"ו הרי הוא מועד וכמ"ש שם בתוס' וצריך עלי ר"ל כמאן דמנח אכתפיה דמי כמ"ש בש"ס ואי
לומר דכוונת רש"י לומר למה נקט התנא שבתות אדמים קאי לא מתפירש שפיר משמעות עלי כיון
דוקא ופי' משום דהוא בטל ממלאכה ורגיל להיות דהדמים ליתנהו כעת גם לא יתיישב הלשון דהול"ל
נקט וכן משמע ממ"ש התוס' בד"ה משיחזירנו וכו' עלי לעולה גם חסר תיבת להקדישו דזהו עיקר
ולפי' הקונטרס ניחא דאפילו שבת וכו' ואם נאמר
דלפי טעם זה דוקא שבת למה לא מהני לחזרה אלא חיובו ונדרו והעיקר חסר.
כמ"ש ודו"ק והא דלא פי' רש"י כמ"ש הירושלמי )גור אריה(
משום דסתמא קתני בין אדם בין בהמה ולפירש"י
דף לז ע"א
ניחא וק"ל.
