Page 120 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 120
Pg: 120 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שוורים דבהאי גוונא בחול איכא למימר מה שלא מק"ו וליכא למימר דיו דכיון דרעהו לאו דוקא אי
נגח בנתיים לפי שלא ראה שוורים וכשראה הרי אמרינן דיו א"כ מיפריך ק"ו אמנם ק"ל לפ"ז א"כ
נגח אלא דאתרמי ובאו מכוונים מיום ליום לא כן מאי פריך הגמ' אפי' דהקדש נמי נימא משום דכתיב
בשבת כיון דאיכא למתלי שהיום גורם אע"ג דלא איש וכמו שפירש רש"י ללשון ראשון ומתחלה
ראה בנתיים אמרי' לא הועד אלא לשבתות אמנם הייתי רוצה לתרץ דהגמ' סמיך אקושיא שהקשינו
כאשר ראה ולא נגח אלא ביום המיוחד לו לנגוח אז אמנם לפמ"ש קשה ואח"כ ראיתי להש"מ שכתב
אחד שבת ואחד חול הכל שוה ובנדון זה איירי דאי רעהו לאו דוקא איש ובעליו נמי לאו דוקא
התוס' הכא ואפי' לרב זביד דקאמר ואינו מועד תנן וא"ש וראיתי שם לתלמיד הר"פ דה"ה דהו"מ הגמ'
אפשר דאיירי בשלא ראה בין ג' שבתות ראשונות
וקאמר דכיון דהוי סתמא ליכא למתלי בשבתות למפרך הכי אלא דעדיפא מינה פריך.
מטעם אלא דילמא אתרמויי הוא דאתרמי הכי דומיא )שלמי תודה(
דמינו ושאינו מינו דרישא דמתני' עד שיראה אח"ך
בימי החול ולא יגח דאז ידעינן בבירור דאינו מועד רש"י ד"ה ראתה יום ט"ו וכו' ,ומתחלה היתה
למודה וכו' .מפירושו משמע דאפי' בנדון כזה
לחול ובשבת הוא הגורם וק"ל. שהיתה ראייה הראשונה בדילוג אפ"ה בעי שמואל
)גפן פוריה( שתשלש בדילוג ולא משמע הכי במס' נדה דף ס"ד
דמשני ברייתא אליבא דשמואל ולא קאמר שמואל
שם בא"ד אלא ט"ו בחדש גרים וכו' והיכא דאין אלא בשלא היה לה וסת קודם לכן וכ"פ מרן ז"ל
שם מן המנין וכו' .לכאורה יפלא הך דשמעתין ט"ו בי"ד סי' קפ"ט אליבא דשמואל דקי"ל כוותיה אע"ג
וט"ז וי"ז לא שם מן המנין ולא שם היום גורם והיכי דהוי איסורא ושלא כדברי הרא"ש ז"ל שכתב הכא
קאמר רב דקובעת בי"ז ואפשר לומר דבזה פליגי כיון דעיקר פלוגתייהו היא התם דהוי איסורא ,לכן
לס' רב דומה למנין החודש כיון שהם זאח"ז ממש
ט"ו וט"ז וי"ז ולס' שמואל דוקא מן המנין ממש נקטינן כרב וק"ל.
)גפן פוריה(
ודו"ק.
)גדולת מרדכי( שם ד"ה ושמואל וכו' ומשלם נ"ש בשלישית
וכו' .עיין במהרש"א ז"ל שכתב דלפי מה שחזר בו
שם בא"ד וכן משמע בפ' האשה דתנן היתה רש"י הך דראה שור ולא נגח לא א"ש אפי' לרב
למודה לראות .וק' דמאי ראיה מייתי מהתם דאימא יע"ש ולא ידעתי למה לא א"ש הברייתא השתא
דפירושה דמתני' היתה למודה ביום ט"ו היינו ביום
ט"ו לחודש ולא הוי ביום ט"ז לראייתה ולפי זה לרב כמו שפירש רש"י לשמואל וצ"ע.
שאני התם דאינה קובעת וסת ביום ט"ו כדי שתהא )שלמי תודה(
אותה ראייה מן המנין כי הקביעות אינה אלא ביום
עשרים לפיכך צריך שתקבע ג' פעמים ביום עשרים שם ד"ה יום ט"ו בחודש וכו' .נראה דג"פ בט"ו
אבל כל שראתה לסוף עשרים אפשר שהראשונה וכו' .מדבריהם אלו משמע דשבת דנקט במתני' לאו
מן המנין ועיין בגמ' בשילהי בנות כותים ,עוד ק' דוקא אלא ה"ה א' משאר הימים דשם היום גורם,
דהכא קאמרי התוספות דאין לחלק משום דהיא וא"כ יש לתמוה עליהם כמו שתמה ה"ה על
למודה והתם בפ' האשה דף ס"ב פריך בגמ' לרב הרמב"ם ולתרץ כדבריו ,ויותר נראה נכון דמה
היתה למודה לראות יום ט"ו ושנתה ליום י"ו כו' שהכריחם להזכיר טעמי שבת הנז' במשנתינו ולו'
ומשני למוד' שאני ופירוש רש"י שדינן ראיה דט"ו משום ביטול מלאכה או משום מלבושים נאים
דמשמע דוקא שבת איירי בכגון שלא ראה בנתיים
