Page 110 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 110

‫‪Pg: 110 - 4-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא קמא‬

‫שם בא"ד‪ ,‬דאי מוחצו וכו'‪ .‬אין להקשות לימא‬        ‫לשיטתו יכול ללמוד שפיר בדף כו א שתיבת יחצון‬
‫האי קרא דהכא דמשמע מיניה תרתי ולא לימא‬          ‫בשלמותה מיותרת‪ ,‬שהרי מסברא למד לכשאין‬
‫והמת‪ .‬ואפשר דאי לאו הכי הוה אמינא התם בתם‬
‫אבל מועד החמור לא‪ ,‬קמ"ל‪) .‬א"ה‪ ,‬וע"פ פי' זה‬         ‫שוין וא"כ לפי שיטת ר"פ מיותר וגם את המת‪.‬‬
‫דרבינו‪ ,‬י"ל דמה שכתב בשטמ"ק בשם גליון לתרץ‬
‫דחדא בתם וחדא במועד‪ ,‬לא פליג אתוס' אלא גם‬       ‫)דודאים בשדה(‬
‫התוס' סוברים תי' זה‪ .‬וכן עפ"ז מתורצת קושיית‬
‫מהר"ם שי"ף על תוס' מהצריכותא דפ"ק ע"ש‪.‬‬          ‫תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן וכו'‪ ,‬וא"ת א"כ‬
‫וע"ע ברש"ש שלא קשה מה שהעיר מהמסקנא‬             ‫אמאי איצטריך למיפרך מרישא מסיפא גופיה‬
                                                ‫וכו'‪ .‬לענד"נ לתרץ דמן הסיפא לא רצה תלמודא‬
                                       ‫והו"א(‪.‬‬  ‫למיפרך דנימא דלכך הוצרך לומר דפטמו נותן לו‬
‫)ברית יעקב – כת"י(‬                              ‫כשעת הנזק הוא ללמדנו שאין הניזק יכול לומר‬
                                                ‫למזיק טול לך חלק בהוצאה לערך חלק שמיני שיש‬
‫שם בא"ד אע"ג דבפ"ק נפקא לן מוהמת יהיה‬           ‫לי בבהמה ויהיה כל חלק שמיני קנוי לי‪ ,‬לכך אתא‬
‫לו כו' ע"כ‪ .‬ק' דמאי קושיא היא זו הא אצטריך חד‬   ‫לומר דאינו יכול הניזק לכפות למזיק אלא לא יהיה‬
‫לתם וחד למועד וכצריכיות‪ ,‬עיין לעי' דף ט"ו ע"א‪.‬‬  ‫קנוי לניזק בבשר הבהמה אלא שווי המעות שהיה‬
                                                ‫נוטל בשעת ההיזק‪ ,‬ותו לא מידי‪ .‬וכעין זה כתבו‬
                            ‫]א"ה‪ ,‬עי' שטמ"ק[‪.‬‬   ‫לעיל דף ל"ג ע"א כשאמר תלמודא הקדישו ניזק‬
‫)מר דרור(‬                                       ‫איכא בנייהו כתבו שם ד"ה הקדישו וכו' הוה מצי‬
                                                ‫למימר דלמר יכול לסלקו וכו' יעו"ש‪ ,‬וא"כ גם כאן‬
‫בא"ד שם‪ .‬עי' גליון בשטמ"ק שחלק‪ ,‬ומר דרור‬        ‫נימא להכי אתא לאשמועינן דהיינו לא יטול מבשר‬
‫שהקשה דבפ"ק דף טו א עבדינן צריכותא‪ .‬ועי'‬        ‫הבהמה כי אם מה שהיה נוגע לו בשעת ההיזק ולא‬
‫באחרונים שנדחקו‪ .‬ונראה שהתוס' מקשים שפיר‪,‬‬       ‫יכול לומר למזיק טול חלקי בהוצאה ויהיה קנוי‬
‫מאחר ובגמ' אליבא דר"י אמרו סברא שלא יהא תם‬      ‫בבהמה חלק גדול‪ ,‬אלא נראה דהתוס' לא רצו בזה‬
‫וכו'‪ ,‬וע"כ גם ר"מ יכול לסבור כך‪ ,‬וא"כ אמאי‬      ‫משום דאי להכי מיתשיל התנא לאשמועינן א"כ לא‬
‫צריך קרא‪ .‬והחילוק בין הסוגיות יש לחלק כמ"ש‬       ‫הויא הושבח מזיק דומיא דכחש מזיק‪ ,‬ודוק היטב‪.‬‬
‫באחרונים‪ .‬וע"ע ברמב"ם בפיה"מ כאן שלמד‬           ‫)חדד ותימא(‬

                               ‫מוהמת יהיה לו‪.‬‬   ‫שם ד"ה דר"מ וכו' אע"ג דבפ"ק נ"ל מוהמת‬
‫)דודאים בשדה(‬                                   ‫יהיה לו עכ"ל‪ .‬לכאורה לר"מ נוכל לומר דתם‬
                                                ‫חמור ממועד דהא לר"י הוה ס"ד לומר כן אלא‬
                 ‫דף לד ע"ב‬                      ‫דמוכיח מבריית' דר"י ס"ל תם קיל‪ ,‬ונר' דלקמן‬
                                                ‫דקאמר תם חמור היינו צד תמות כמ"ש התוס' לקמן‬
                      ‫מתני' שורו שבייש וכו'‪.‬‬    ‫ועלה קאמר וכ"ת ה"נ וכו' אבל ר"מ לא ס"ל צד‬
‫כתב הר"ב ד"ה שורו וכו' א"כ אין המבייש חייב‬      ‫תמות במקומה עומדת ופשיטא דתם קיל ממועד‬
‫אלא כשמבייש בכוונה וכ"כ רמב"ם ולכאורה קשה‬       ‫ממש אך לעיל בפ"ק אמרי' צריכי תרי מתני' חד‬
‫ממ"ש התי"ט בשם הנ"י מה שורו וכו' אף הוא‬
‫מתכוין להזיק אעפ"י שאין מתכוין לבייש חייב וכן‬          ‫בתם וחד במועד ועיין במהר"ם שי"ף ז"ל‪.‬‬
‫הוא בגמרא ופירש"י דמחייב אבושת וליתא‬            ‫)משמרות כהונה(‬
‫דבגמרא לא איירינן אלא במתכוין להזיק ואין‬
‫מתכוין לבייש דבכה"ג הוא דמחייב אבושת‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115