Page 110 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 110
Pg: 110 - 4-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם בא"ד ,דאי מוחצו וכו' .אין להקשות לימא לשיטתו יכול ללמוד שפיר בדף כו א שתיבת יחצון
האי קרא דהכא דמשמע מיניה תרתי ולא לימא בשלמותה מיותרת ,שהרי מסברא למד לכשאין
והמת .ואפשר דאי לאו הכי הוה אמינא התם בתם
אבל מועד החמור לא ,קמ"ל) .א"ה ,וע"פ פי' זה שוין וא"כ לפי שיטת ר"פ מיותר וגם את המת.
דרבינו ,י"ל דמה שכתב בשטמ"ק בשם גליון לתרץ
דחדא בתם וחדא במועד ,לא פליג אתוס' אלא גם )דודאים בשדה(
התוס' סוברים תי' זה .וכן עפ"ז מתורצת קושיית
מהר"ם שי"ף על תוס' מהצריכותא דפ"ק ע"ש. תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן וכו' ,וא"ת א"כ
וע"ע ברש"ש שלא קשה מה שהעיר מהמסקנא אמאי איצטריך למיפרך מרישא מסיפא גופיה
וכו' .לענד"נ לתרץ דמן הסיפא לא רצה תלמודא
והו"א(. למיפרך דנימא דלכך הוצרך לומר דפטמו נותן לו
)ברית יעקב – כת"י( כשעת הנזק הוא ללמדנו שאין הניזק יכול לומר
למזיק טול לך חלק בהוצאה לערך חלק שמיני שיש
שם בא"ד אע"ג דבפ"ק נפקא לן מוהמת יהיה לי בבהמה ויהיה כל חלק שמיני קנוי לי ,לכך אתא
לו כו' ע"כ .ק' דמאי קושיא היא זו הא אצטריך חד לומר דאינו יכול הניזק לכפות למזיק אלא לא יהיה
לתם וחד למועד וכצריכיות ,עיין לעי' דף ט"ו ע"א. קנוי לניזק בבשר הבהמה אלא שווי המעות שהיה
נוטל בשעת ההיזק ,ותו לא מידי .וכעין זה כתבו
]א"ה ,עי' שטמ"ק[. לעיל דף ל"ג ע"א כשאמר תלמודא הקדישו ניזק
)מר דרור( איכא בנייהו כתבו שם ד"ה הקדישו וכו' הוה מצי
למימר דלמר יכול לסלקו וכו' יעו"ש ,וא"כ גם כאן
בא"ד שם .עי' גליון בשטמ"ק שחלק ,ומר דרור נימא להכי אתא לאשמועינן דהיינו לא יטול מבשר
שהקשה דבפ"ק דף טו א עבדינן צריכותא .ועי' הבהמה כי אם מה שהיה נוגע לו בשעת ההיזק ולא
באחרונים שנדחקו .ונראה שהתוס' מקשים שפיר, יכול לומר למזיק טול חלקי בהוצאה ויהיה קנוי
מאחר ובגמ' אליבא דר"י אמרו סברא שלא יהא תם בבהמה חלק גדול ,אלא נראה דהתוס' לא רצו בזה
וכו' ,וע"כ גם ר"מ יכול לסבור כך ,וא"כ אמאי משום דאי להכי מיתשיל התנא לאשמועינן א"כ לא
צריך קרא .והחילוק בין הסוגיות יש לחלק כמ"ש הויא הושבח מזיק דומיא דכחש מזיק ,ודוק היטב.
באחרונים .וע"ע ברמב"ם בפיה"מ כאן שלמד )חדד ותימא(
מוהמת יהיה לו. שם ד"ה דר"מ וכו' אע"ג דבפ"ק נ"ל מוהמת
)דודאים בשדה( יהיה לו עכ"ל .לכאורה לר"מ נוכל לומר דתם
חמור ממועד דהא לר"י הוה ס"ד לומר כן אלא
דף לד ע"ב דמוכיח מבריית' דר"י ס"ל תם קיל ,ונר' דלקמן
דקאמר תם חמור היינו צד תמות כמ"ש התוס' לקמן
מתני' שורו שבייש וכו'. ועלה קאמר וכ"ת ה"נ וכו' אבל ר"מ לא ס"ל צד
כתב הר"ב ד"ה שורו וכו' א"כ אין המבייש חייב תמות במקומה עומדת ופשיטא דתם קיל ממועד
אלא כשמבייש בכוונה וכ"כ רמב"ם ולכאורה קשה ממש אך לעיל בפ"ק אמרי' צריכי תרי מתני' חד
ממ"ש התי"ט בשם הנ"י מה שורו וכו' אף הוא
מתכוין להזיק אעפ"י שאין מתכוין לבייש חייב וכן בתם וחד במועד ועיין במהר"ם שי"ף ז"ל.
הוא בגמרא ופירש"י דמחייב אבושת וליתא )משמרות כהונה(
דבגמרא לא איירינן אלא במתכוין להזיק ואין
מתכוין לבייש דבכה"ג הוא דמחייב אבושת
