Page 112 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 112
Pg: 112 - 4-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
רש"י ד"ה ומנא ידעינן דלהכי איכוין דאצטריך דחולין דהא שאני דא"ל אינה משנה דר"ל אף
לאשמועינן מתני' דאע"ג דמריה כה"ג מפטר דסברת ר"ש היא מ"מ לאו הילכתא היא דאינה
בתשלומין הוי שור חייב דאי מסתמא אפי' מריה שנויה במשנה ולעיקר הקושי' י"ל דתק"ל הא בעינן
נמי מיחייב אי לא ידעינן ביה דצריך לאפרו וכו'. צ"ל וצ"ל כתי' הב' של התוספות דבאיסורי הנאה
מוכח מרש"י שבמריה אי מספקא לן כוונתו וסבר דבעי ליה דתי' הא' של התוס' ליתיה
מחייבים אותו בממון ולא אמרינן קלב"מ ,שקלב"מ לפירשב"ם וא"כ אף לר"ש צריך מיהא טועה וסבר
אמרינן דוקא בודאי איסור וחיוב אבל ספק חיוב לא דבעי ליה ובשורו ליכא אפי' טועה ואין לנו אלא
אמרינן קלב"מ ומחוייב בתשלומין .והנה בשטמ"ק קושית התוס' דתקשה נמי לר"א ואף גם זאת י"ל
להלן על דף סא ב בשם הר"מ מסרקסטה כתב דתנא דמתני' ס"ל כר"ש במקלקל ובמלאכה שאצ"ל
ונראה לומר דאם נשרף הגדי והגדיש ראשונים
ואח"כ נשרף העבד שהוא חייב על תשלומי הגדיש כר"י ולא ק' אלא לר"י אבל לר"א ניחא שפיר.
והגדי והיכא דאין ידוע או שנשרף הכל כאחד הוא )משמרות כהונה(
שפטור מכל התשלומין .ע"כ .הרי להדיא שבספק
מתני' היו שנים רודפים אחר אחד וכו' אם היו
קלב"מ פטור ודלא כמ"ש לעיל בשם רש"י. שניהם של איש אחד שניהם חייבים .בגמרא ]לו
)דודאים בשדה( ע"א[ מפרש למתני' כגון ששניהם תמין ,שאין התם
משלם אלא מגופו ,וכי איתנהו לתרווייהו קמן
שם ד"ה רבא אמר מתני' בשוגג עסה"ד. משתלם הניזק חצי נזקו מבין שניהם ,אבל ליתנהו
מפירושו נראה דמאי דקאמר ליה מתני' בשוגג לתרווייהו מצי א"ל זיל אייתי ראיה דהאי תורא
הכריח מכריח לו דע"כ מ"ש מתני' שהוא פטור אזקך ואשלם לך ,רע"ב ז"ל .וכתב בתי"ט ז"ל כתב
מתשלומין אינו משום דאיכא חיוב מיתה עד הרב ז"ל וכי איתנהו לתרוויהו קמן וכו' ,ודוקא כי
שתקשה דבמקלקל לחוד דלא קבעי ליה חייב מיתה איכא סהדי דחד מינייהו אזיק הוא דאמרינן שניהם
דז"א שהרי מתני' מיתוקמא אפי' בשוגג דליכא חיוב חייבים ,אבל היכא דליכא סהדי בהכי אע"ג דמודה
מיתה פטור מתשלומין כדתנא דבי חזקיה וכו' מרייהו דחד מינייהו אזיק פטור ,דהא אפילו יודה
כלומר וא"כ ע"כ מ"ש מתני' מפני שנידון בנפשו דהאי תורא הוא דאזיק לא מחייב ,דקיימא לן ]לעיל
קאי אמזיד וקא בעי לאפרו וכמו שגילה רבא דבריו ט"ו ע"ב[ פלגא נזקא קנסא ומודה בקנס פטור ,נ"י.
לבסוף )א"ה ,עי"ז מתורצת קו' התוס' על רש"י )א"ה ,ועי' במהרש"א להלן דף מו א בד"ה דאפי'
דהלשון לא משמע הכי ,וע"פ דברי הרמ"ז אכן דחולק ע"ז וס"ל דכיון שהיה רודף ואיכא אומדנא
בשוגג קאי בכדי להסביר שזה עכ"פ מוכרח שאולי לא אמרינן מודה בקנס ע"ש .ועי' תוס' רעק"א על
איירי בשוגג (.וא"כ מה"ט נוכל שפיר לאוקומי המשניות אות מ .וע"ע בחי' הראב"ד )הובא
מתני' בדלא בעי ואפי' במזיד ופטור מתשלומין
מאותו טעם דפטור בשוגג ,מדתנא דבי חזקיה כיון ברשב"א( ,ושאר ראשונים(.
דבמזיד וכו' מהך טעמא נמי פטור בדלא קבעי כיון )ברית יעקב – כת"י(
דבמזיד וקא בעי נידון בנפשו והמקשה הקשה לו שם היו שנים רודפים אחר אחד וכו' .עיין מ"ש
לרבא טרם יגמור כונתו דל"מ לאוקומה בשוגג הרמ"ז ז"ל וה"ד הרב שושנים לדוד ז"ל דמדלא תני
דנידון בנפשו קתני ומיישב לו רבא כונתו ומפני תנא לישנא דלא כי בבבא זו שמעינן דאיירי בשמא
שאין הלשון מיושב כ"כ בהצטרף לזה שהתוס' לא ושמא ועיין מ"ש בעניותינו בחי' למכות דל"ה ע"א
היו גורסין בש"ס וה"ד כגון דקא בעי כנראה מתוך
פירוש עצמם אשר מזה הוצרך רש"י לכתוב ע"ד הרב בס"ד.
)מכתב לחזקיהו(
