Page 137 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 137
Pg: 137 - 5-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
וכשאינו בסקילה מחייב בכופר דלא ממעט מנקי ולית ליה דרבא ונר' לומר מדפירש רשב"ם ז"ל גבי
כדר"א ומאי דקא' הכא חילקת בתם היינו כשהשור ר' ישמעאל בד"ה אינו צריך דלית ליה גורעין
בסקילה ועכ"ר צ"ל כן אפי' למאי דמסקי השתא ומוסיפין ודורשין וכו' ותימה אמאי אצטריך להאי
דלא קבלה ואית ליה דרבה דהא לרבה אפי' מועד פירושא גבי ר' ישמעאל ליפרשה גבי ר' עקיבא הא
נמי אם אינו בסקילה אינו בכופר והיכי קאמר ר' עקיבא לית ליה גורעין וכו' כר' ישמעאל אלא
חילקת בין תם למועד הא כיון דאיירי באינו ודאי מדפירשה דוקא גבי ר' ישמעאל משמע דוקא
בסקילה בין תם בין מועד פטורין מן הכופר לרבה, ר' ישמעאל הוא דלית ליה גורעין וכו' אבל ר"ע אית
ומיהו כי דייקת שפיר לא מצית למימר דבבר קטלא
איירי דלמאי איצטריך למילף והלא דין הוא וכו', ליה כרבא.
ועוד ק"ו מה צורך לכל זה ותיפוק ליה מטעם )סוכת שלום(
הביאהו לב"ד אלא ודאי לא איצטריך להכי אלא
כשאינו נסקל וכיון דבשאינו נסקל קאמר חלקת בין רש"י ד"ה שור אינו בסקילה וכו' דכתיב והמית
תם למועד והוא לא דריש נקי מחצי כופר הא ודאי איש והשור יסקל עכ"ל .דבריו ז"ל צ"ע דהא כתב
דממאי דס"ל כרבה הוא דקא' הכי וה"ק מועד אית הוא לעיל אע"ג דכתיב והמית נימא דכיון שאמדוהו
ביה מיהא כופר בחד צד משא"כ תם חלוק ממנו למיתה לישתלים מחיים וא"כ מאי ראייה מייתו
דכלל כלל אין בו כופר והיה מן הראוי מיהא להיות מוהמית ושמעתי שמהר"ם שיף ז"ל הגיה זה הדבור
בו כשאינו נסקל דמצי לאשתלומי מגופו כדי שיהיה דצ"ל דכתיב והמית איש והשור יסקל שור אינו
בסקילה עד שימית הניזק והוא ממש כמו שפי' בגמ'
שוה למועד שנוהג בו בנסקל ודוק. דמייתי ראייה מהשור יסקל דע"כ אינו נסקל עד
)גפן פוריה( שימית הניזק כמ"ש לעיל ושמחתי שנתכוונתי
דף מג ע"א לדעת גדול.
)גדולת מרדכי(
גמ' אמר רבה שור שהמית וכו' .כתב הראב"ד
בהשגות ספ"י דמסתבר בין בבן חורין בין בעבד תוס' ד"ה ונימא וכו' .וקצת תימה היכי שביק
דמים משלם בין ע"פ עצמו בין שלא בכוונה ע"כ. לר"א דאיהו רביה ואיהו תנא וסבר כרבה ונראה
ויש לתמוה עליו דכיון דתם הוא הוי מודה בקנס לומר דכיון דרבה אדם חשוב הוה פרכינן מיניה כמו
דפלגא נזק' קנסא ומודה בקנס פטור וליכא למימר דפרכינן ממשנה או מבריית' וכמ"ש רש"י לעיל
דאיירי בבאו עדים ואמרי לא ידעינן אי תם הוה כו' דל"ג ע"ב או נאמר דרבה גופיה לא אמרה אלא
דהתם משלם כופר גם ליכא למימר דפלגא נזקא גבי אליבא דר"ע ומר"ע גמר' ור"ע אמר כשמעתיה ועוד
אדם ממונא הוא ולא קנסא דהא ודאי בורכא היא תימה היכי ר"ע פליג ארביה ואפשר לו' משום ההוא
וע"כ ל"א לעיל בגמ' דחצי כופר כפרה ולא קנסא
ה"ד כופר חצי דמיו קנסא הוא ואף גבי ח"נ הדר עובדא דר"א וחכמים וכו'.
ביה ר"א וסבר דח"נ קנסא וכדמוכח בסוגיא דלעיל )סוכת שלום(
דאי אמר להו ברישא ודכוותא נמי לר"י הגלילי
דסבר דתם משלם ח"נ מ"מ משום קנסא הוא ולא שם ד"ה מה כשחייב וכו' ואפ"ה פטור כאן בתם
משום ממונ' וכדמוכ' בפ"ק דמכלתין דט"ו דאיתיב וכו' .באמת כי לא ירדתי לעומק דבריהם ז"ל ולא
תלמודא אמ"ד דפלגא נזקא קנסא מדתני' המית ידענא מהיכא דייקי דלא קבלה דילמא קבלה ולית
שורי את פ' או שורי של פ' ה"ז משלם ע"פ עצמו ליה דרבה אלא דלעולם במועד בין השור בסקילה
ובין אינו בסקילה מחייב בכופר ובתם כשהשור
בסקילה פטור מכופר מטעם הביאהו לב"ד וכו'
