Page 147 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 147
Pg: 147 - 5-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
לעיל אין מקום לקושיא זו דהא ס"ל לש"ס התם אלעזר לא נפקא ליה מלא תשים משום דדריש ליה
דכל מאי דתני התם במתני' פליג עליה סומכוס וכמו כמו שדריש בספרי ועשית מעקה לגגך זו מצות
שפי' שם דבריו והא דהכא הוה מצינן בלא"ה עשה ולא תשים דמים בביתך זו מצות לא תעשה ור'
לאוקומי לה באגם אלא דבלא"ה משנינן שפיר נתן דיליף מיניה לכלב רע ולסולם רעוע אפשר
דבהא פליג סומכוס כיון דטעין שמא וכמ"ש בסמוך מדכתיב דמים דהוה ליה למיכתב ולא תשים דם
מההיא דפ' השואל ולפ"ז ניחא נמי שפיר דלא קאמר בביתך וכתב דמים משמע כל דבר המביאו לידי
הכא הש"ס וניחזי כדקאמר התם בפ' השואל
ואדרבה בהאי בבא קמא הו"ל לש"ס ואמאי שבקה דמים.
להאי שקלא וטריא עד בבא מציעא ואע"פ שיש
לישב עוד מ"מ תריצת' דמילת' כמו שכתבתי ודוק. )שדה יצחק(
)מלחמת מצוה(
פרק רביעי
שם ד"ה ואפי' וכו' וא"ת והא מחוייב וכו' .אז
מוקמי' לה בדקיימא באגמא וכרע"ק דאמר יוחלט תוס' ד"ה זו דברי סומכוס וכו' עד אבל לר'
השור לא תיקשי דסבר דקי"ל כר"ש והילך פטור ישמעאל וכו' לא מתישב .דבריהם אלו אינם
והאי נמי הילך הוא דכל היכא דאיתיה ברשותיה מדוקדקים דלפי דבריהם אלו שבכאן עדיפ' מינה
איתיה כדין פקדון דחשיב הילך כדמוכח בפ' השואל הו"ל להקשות דבפ' השואל דף צ"ז ע"ב תנן זה
דף צ"ח ע"א וכמ"ש רש"י שם להדיא ד"ה הא אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו ומוקמי' לה התם
משכחת לה עד וכו' אלא דלשיטתם בדיבור שלפ"ז כסומכוס והתם מוחזק השואל בממונו ואפ"ה תנן
ולפי מ"ש לעיל נראה דהאי דינא דסומכוס איתיה יחלוקו ולפי מ"ש שם בדף ק' ע"א בד"ה הא מני
ואפי' עומדת בביתו של מזיק כיון שטוען שמא סומכוס וכו' כתבו דוקא בברי וברי הוא דמהני
שייכא קושיא זו ובש"ך בח"מ סי' שצ"ט סק"ב תפיסה ולא בשמא ושמא ה"נ לא תיקשי דהכא
ובסי' צ"ב סק"ז כתב דהכא לא חשיב הילך כיון בשמא ושמא עסיקינן כדקתני בהדיא ואין ידוע וכו'
דצריך שומא ומש' שם מדבריו שאפי' קאי באגמא והך דפרק המניח נמי לא קשה מידי דמדלא מוקי לה
נמי דינא הכי ולאו דוקא כשעומדת בביתו אלא אפי' התם בעומדת בביתו וכסומכוס איכא למי' דק"ל
וכו' לא חשיב הילך ואין נר' כן אלא היכא דקאי דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דהמע"ה והתם נמי בפ'
באגמא מיהא חשיב הילך שמה שבנגד נזקו קנוי לו השואל פריך בפשיטות וניחזי פרה ברשות דמאן
בגופו של שור וחשיב הילך והכי מסתבר שהרי קיימא דפשיטא ליה לש"ס דבהא המע"ה וע"כ
משכון איכא למ"ד דחשיב הילך וכדאיתא בח"מ סי' דהכא דאצטרי' תנא למיתני המע"ה אפי' עומדת
פ"ז ס"א בהגה דאפי' למאן דס' התם דלא חשיב באגם ולכך דייק מינה דפליגא אסומכוס ומאי דק"ל
הילך היינו משום דאין יכול להכריחו לגבות משכון דהא ניחא לר"ש אבל לר"י לא מתישב גם זה אינו
אלא זוזי והגע עצמך דלית ליה זוזי למיפרעיה ויכול דוחק דהא לעיל בפ' המניח מוקי הש"ס בלא"ה להך
לכופו מ"מ אין גופו קנוי לו שהרי אי איתרמי ליה מתני' כרע"ק ולפי מ"ש בסמוך ל"ש לדבריהם אלו
זוזי אח"ך מסלקו בזוזי אבל הכא דגופו קנוי לו כלל דע"כ דמוקמי' להך דפ' המניח כרע"ק דאי
ממש ואין יכול לסלקו בזוזי וא"ץ שומא אלא על כר"י וכסומכוס פשיטא דהמע"ה ולא איצטריך
המותר פשיטא דחשיב הילך ולא כתב שם הריטב"א למיתני לה כלל אלא ע"כ כרע"ק ובאגם ודלא
כיון דמחוסר שומא לא חשיב הילך כיון שאין גופו כסומכוס ולא הוצרכנו לזה אלא לשי' התוס' שם
קנוי לו כיון דמחוסר שומא אכתי לא קאי ברשותיה באתקפתא דר"פ אבל לפי' רש"י שם וכמו שפי'
