Page 151 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 151
Pg: 151 - 5-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
)אמרי בינה( )אמרי בינה(
שם בנזיקין דבי קרנא .פירש הר"ב בש"מ דקרנא דף מז ע"ב
שם חכם כדאמרי' אמר קרנא דברים בגו וכדומה
והוא סידר משניות כמו ר' חייא ור' הושעיא ע"ש גמ' ואבע"א וכו' .יש לצדד בזה די"ל דלפום האי
והוא כמו שם נהוראי לשון אורה כמו כי קרן עור שינויא בסם המות ממש דלא עבידא דאכתה פטור
פני משה וקרנים מידו לו פי' אורה מידו של הקב"ה אף מדי"ש וזהו הנ"מ בין הני תרי שינויי וי"ל דלא
הוא לו לצדיק עיין בערוך ערך קרן דף קמ"ד ע"ג פליגי והא דנקט אפרזתא רבותא קמ"ל דפטור מדיני
משמא דגמרא פ"ק דפסחים ד"ה )א"ה ,ע"ע עיני אדם ועוד דסם המות כולל אפרזתא וסם המות וכ"נ
מדברי הר"מ דפ' בפ"ד מה' נ"מ דין ב' להאי ברייתא
כל חי ,ודו"ק(. סם המות סתמא ולא ביאר אפרזתא ואי איתא הו"ל
)יפה תלמוד( לפ' כשינויא בתרא דהוא עיקר בכ"מ כיון דפסק
כרב אלא ע"כ דלא פליגי הני תרי שינויי .ובהכי
תוס' ד"ה אימא סיפא וכו' ,וי"ל דעכשיו סובר ניחא מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' אפרזתא וכו' דה"ה
וכו' .הנה כן הוא דעת הרמב"ם בפ"ז מה' נ"מ ושלא דהומ"ל דוקא אפרזתא דאבודה חייב בדי"ש ע"ש
כמו שהעלו התוס' לפי האמת בדברי רבי ,והיה די"ל דהתוס' ס"ל דסם המות כולל הכל דבכולהו
נראה לדמות לזה הא דאמרינן לקמן בסמוך ל"ש חייב בדי"ש ובסם המות דלאו אפרזתא אינה אבודה
אלא שהוחלקה בהן אבל אכלה פטור מ"ט דהו"ל כיון דלא עבידא דאכלה דאלת"ה ק' לפ"ד התוס'
שלא תאכל נמצא כל היכא שלא נעשה ההיזק מאי פריך בגמ' עליה דרב מהאי ברייתא נימא
ממילא אלא בכוונה הורע כחו של המכוין אם הוא רבותא קמ"ל דאפי' אבודה פטור מדיני אדם אלא
מזיק ישלם אפי' נכנס ברשות וכמו שהעלו התוס' ע"כ בסם המות לחודיה לאו אבודה כיון דלאו
וכשהוזק פטור המזיק אפי' נכנס שלא ברשות
כדאמרי' בגמ' הו"ל שלא תאכל ואי אמרי' כשנכנס אורחיה דאכל' וא"כ ה"ה בפירות חייב בדי"ש.
ברשות פטור אפי' כשנגח בכוונה כדברי הרמב"ם )משמרות כהונה(
וכדמשמע הכא מסוגיא דגמ' דידן נמצא שיותר יש
לו להשמר שלא יזיק דבשלא יזיק אמרי' שיורע כחו שם מיתיבי האשה שנכנסה לטחון חטים וכו'.
אפילו הכניס אידך שלא ברשות ובשלא יוזק אמרי' קשה למאי הלכתא נקט אשה טפי מאיש ,וי"ל דהוי
דפטור כשנכנס ברשות ואנן איפכא קי"ל דיותר יש רבותא דאע"ג דהויא אשה וסד"א דמרוותא מסלקי
לאדם להזהר שלא יזיק משלא יוזק כמ"ש התוס' נפשייהו משום ייחוד ואפילו ברשות חייבת דעליה
לעיל דף כ"ג ד"ה וליחייב בעל וכו' ,ומיהו לפי מ"ש רמיא נטירותא קמ"ל דדוקא שלא ברשות אבל
התוס' עצמם לקמן דטעמא דאמרי' הו"ל שלא תאכל ברשות חייב בעל הבית כיון דלא בעיא צניעותא כל
הוא משום דכיון דבמתכוין מביא עליו דבר שמזיק כך כמו למיפא לא מסלקי מרוותא נפשייהו כדלקמן
אין ראוי שיתחייב אין לדמותן זה לזה דדוקא דף מ"ח ע"א .ומה שכתבו התוספו' רבותא נקט וכו',
כשיזיק עצמו בכוונה הוא דאין ראוי להוציא נזקו כן פי' השתא לפום ריהטא אבל בגמ' לקמן דלא
וא"כ דכוותה נמי כשיזיק נמי כגון שהוא ברשות מסתבר אלא היא עצמה טוחנת דקאמר כיון דלא
אין ראוי להוציא הנזק ממי שמוחזק בו דלעולם לא בעיא צניעותא לטחון וכו' ,ועוד דלפי מאי דאמרינן
מפקינן אלא כשיזיק ושלא ברשות אבל בלא"ה שם יש חילוק בין לטחון למיפא וא"כ דוקא נקט
ממונא בחזקת מאריה וזוהי דעת הרמב"ם ז"ל
לטחון למעוטי למיפא דוק.
ודו"ק.
