Page 155 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 155
Pg: 155 - 5-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
יעוי"ש .ועיין באורך ענין זה בהרב דרך המלך ז"ל )ברית יעקב – כת"י(
הלכות גזילה פי"ז ה"ג ועל ספיקיה דהרב שם על
שני אנשים שהיו מהלכין וכו' במקום אחר כתבתי תוס' ד"ה חמרתא וכו' משור ולא אדם וכו'
עכ"ל .אך דהתוס' לעיל דף ט ע"ב כ' דקרא לא אתא
לפשוט אותו ואין כאן מקומו וק"ל. אלא לעבד ולנכרי וכו' ע"ש מ"מ מקשי' הכא שפיר
)גור אריה( נימא דקרא לנכרי הקנוי אבל עבד כחמורו הוא
שם א"ל לצור ולצור .משמע דלא נפשטה בעיין ועמ"ש בש"מ בשם הרשב"א ז"ל .ע"ש.
וראייתי להרמב"ם בפ"א מהלכות זכיה ומתנה )משמרות כהונה(
מייתי לה בפשיטות וגם ה"ה ז"ל כתב דנפשטה ע"ש
ואמרתי אני אל לבי אולי גי' אחרת היתה להם שם בא"ד וי"ל דהכא וכו' .הנה מהרש"א תמה
ואח"כ ראיתי לה' ש"ך סי' ער"ה שכתב לישב לפי ע"ז דכפי זה לא היה צריך הש"ס לו' מ"ט חמרתא
גירסתי ע"ש .ומ"מ מ"ש הרב גידולי תרומה דף מעברתא וכו' יעו"ש ,ומיהו מתוך דברי הרא"ש ז"ל
נראה שדברי התוס' הם נכללים בלשון הגמ' עצמה,
רפ"ט ע"ש. אלא שהם הרחיבו הביאור ליישב קושיתם שכן
)בני יוסף( כתב הרא"ש וז"ל דכתיב שבו לכם פה עם החמור
ואין הבן מתייחס אחר האב ולא מיירי קרא אלא
שם ת"ר וכו' ברה"ר ופתחו לרה"י חייב וכו'.
תימא דהא רבה מוקי פלוגתא דידהו בבור ברשותו בולדות שמתייחסים אחר האב וכו' .יעו"ש.
והאי בור ברשותי' הוא וכמו שפרש"י לעיל בד"ה )גפן פוריה(
בר"ה ופתחו וכו' וכמ"ש התוס' ג"כ בד"ה החופר
וכו' וכדמשמע כולה סוגיא ומתוך דברי התוס' בד"ה דף מט ע"ב
ת"ר החופר וכו' משום דקאי אהנך דמתני' וכו' מ"ש
גמ' בעי ר"י מר"ן המחזיק וכו' א"ל לצור ולצור
דלא היו גרסי לה .וק"ל. ע"כ .י"ל דמאי מבעי' לן תיפשוט מדקי"ל חצירו
)מלחמת מצוה( של אדם קונה לו שלא מדעתו וידו מתורת חצר
אתרבאי וכדמייתי הש"ס בסמוך הא דריב"א דחצרו
רש"י ד"ה וכי לצור וכו' .הק' הרב גידולי תרומה קונה לו של"מ ,גם ק' מפשיטות הסוגייא נראה
דהיכן מצינו לרב ייבא דקא' לאו דעתיה אארע' הא דבעיא זו לא איפשיטא ואלו הרמב"ם ז"ל פ"א מה'
לכל הצדדים קאמר דדעתיה אארעא וכו' ע"ש. זכייה הלכה מ' ונמשך אחריו מר"ן בש"ע פסקו
ונראה דמפני זה בספרים אחרים עשו מסגרת דקנה השטר וכבר העיר מזה ה' לח"מ ז"ל שם
ברש"י על מ"ש ולאו דעתיה אארעא .שו"ר עייש"ד .ואפשר לומר דסובר הר"מ דמדא"ל רב
למהרש"ל מ"ש בשמעתין ומביא ראיה מפירש"י ייבא לצור ולצור ולא קאמר ליה בלשון ספק דילמא
ודבר ברור הוא שדבריו נעלמו מהרב גידולי תרומה לצור נראה דהכי פשיטא ליה ,ולקושיא הראשונה
מצאתי שכן הקשו התוס' ז"ל בפ' חזקת ד' נ"ד ע"א
ע"ש) .א"ה ,צ"ע(. ד"ה אדעתא דציבי ותי' דהא דחצרו קונה לו של"מ
)בני יוסף( היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו ואם היה יודע היה
רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו רוצה לקנות לא
שם ד"ה בשטרותיו של גר ששעבד לו ישראל קני עכ"ל .וה' ש"ך ז"ל בסי' רע"ה הק' כן מדנפשיה
אחר קרקעותיו .צ"ע דל"ל לפרושי בשטר שעבוד ועם זה אמר לתרץ אמאי הרמב"ם פשיטא ליה
ולא בשטר ראיה מקניית קרקע או מתנה וכן
)פרישה( ]פירשה[ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' זכיה דין
