Page 153 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 153
Pg: 153 - 5-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
דף מח ע"ב חיים דתק"ל מדידיה אדידיה ולמה הוצרך להקשות
מבריתא ותרץ דהמק' לא שמיע ליה דברי רבא
גמ' אמר ר"י דחזא ירוקא ונפל .איכא למידק דלעיל ע"ש ]א"ה לעד"ן דזהו כונת רש"י שכ'
דאמאי לא משני כגון שהיה מהלך כדרכו ונפל לבור בסה"ד וגמרא דאותביה מהאשה וכו' משום דלא
דהא משמע ודאי דכל כה"ג רגל הוא ומש"ה משלם אסיק למלתיה הוא וכו'[ ולכאו' נ"ל ליישב דהמק'
את הכופר דמועד מתחילתו הוא ולדעת התוס' ס"ל דמדידיה אדידיה ל"ק דהתרוץ פשוט דהכא
בשלהי פרקין דלעיל דאית להו דלאוקמתא דר"י דחייבת האשה מטעם מרוותא מסלקי עליה
דחזא ירוקא היינו בפעם א' דחשיב שן גמור ומועד נטירותא אבל בקדר ליכא מרוותא דחצר דמסלקי
מתחי' הוא איכא למימר דחדא מינייהו נקט אמנם הילכך התלמוד מקשה מהבריתא דהאשה שנכנסה
לדעת רש"י ז"ל דפירושא דסוג' הוא דחזא ירוקא לטחון וכו' דס"ד דהאשה מסלקי מרוותא נפשייהו
בד' פעמים דבפעם א' חשיב משונה קשיא דהא ומשום יחוד כמ"ש התוד"ה הכא ורש"י שכ' דלא
משמע דבמהלך כדרכו ונפל רגל גמור הוא בפעם אסיק למלתיה וכו' ר"ל דלא אסיק אדעתיה דבעיא
א' ואין לומר דלהכי לא מוקמינן מתני' בכה"ג דאי צניעותא דמגלה זרועותיה אבל לטחון לא כמו
במהלך כדרכו איכא למימר מנא ידעינן דילמא דמשני אח"כ ]א"ה זה דוחק בכונת רש"י דא"כ מה
בכונה הפיל עצמו וקרן אם הוא שאינו משלם את בא רש"י לומר ומי לא ידע דהמקשה לא אסיק
הכופר ומספ' לא מפקינן ממונא דהא פשיטא ודאי אדעתיה התרוץ שמתרץ אח"כ[ אבל מורי הי"ו דחה
דאיכ' היכרא טובא בין נפילה בכונה לנפילה שלא לי דרש"י ל"ל כמ"ש התוס' דאם אית ליה היל"ל
כמ"ש התוס' דהש"ס דמק' מהאשה ס"ד דאשה
בכונה ולוקמא שראינו שנפל מעצמו. מסלקי נפשייהו טפי משום יחוד א"ו דרש"י לא ס"ל
)גבול יאודה( כמ"ש התוס' עכד"ק .אבל לפ"ז ק"ל על רש"י אמאי
התלמוד לא הקשה לו מכל הנך דמתני' קדירות
שם ד"ה ושמואל וכו' וצ"ע דרבא קאמר וכו' ופירות ושור וכמ"ש התוס' וצ"ע] .א"ה לפמ"ש ה'
עכ"ל .התוס' במציעא דף מ"ט ע"א בד"ה כל וכו' דרך חיים ז"ל דלא שמיע ליה הא דרבא א"כ לק"מ
כ' לחד תי' דסוגיא דהתם דאמרי' הנח לא הוי ש"ח אמאי לא הק' מקדירות ופירות ושור דאיכ"ל התם
כרבי וסוגיא דהתם רבא קאמר לה ע"ש הוא תימה מיירי שלא ברשות דלא ידע הא דרבא דלעיל
דרבא ע"כ כרבנן כמו שהוכיחו כאן התוס' וצ"ל שאוקמה ברשות וא"כ שפיר יש לחלק כמו שחילק
דהתוס' שם ס"ל דלר' שניהם פטורין לרבא דלא הש"ס בין דברי רבא לדברי רב שאמר הויא לה
כדעת המק' בסמוך ורבא משני כולה רבנן לדעת
המק' השיבו כן ובהכי ניחא פסקי הר"מ דפ' כרבי שלא תאכל ופ'[.
ופ' כרבא במימרא דחפר בה בורות וכו' ע"ש ועיין
בתוס' ר"פ ז"ל .ודע דהתוס' שם במציעא תפשו )ויאמר שמואל(
קושיתם מעיקר פלוגתא דר' ורבנן והא ודאי ל"ל
די"ל דלרבנן לא קביל עליה שמירה דעלמא אלא שם ד"ה ובעל חצר חייב וכו' ,אם הפקיר רשותו
שמירה דנפשיה אלא דודאי סמכו עצמן אדרבא וכו' .נראה דאפילו הפקיר רשותו ובורו ס"ל לרש"י
לעיל דאפי' נשברו ברוח וכו' וכמ"ש התוס' לעיל דחייב כדלעיל דף כ"ח ולדעת התוס' דוקא הפקיר
רשותו ולא בורו הוא דמחייב כמו שמבואר שם
בד"ה ואפי' וכו' ע"ש.
)משמרות כהונה( בדבריהם וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל וק"ל.
)גפן פוריה(
