Page 152 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 152
Pg: 152 - 5-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ברשות איכא לספוקי הכי ולא נתבאר דבר זה )גפן פוריה(
בדברי הפוסקים וק"ל. שם ד"ה באפרזתא וכו' ולרבותא נקט וכו'.
ראיתי מ"ש מהרש"א ז"ל ,ואני הדל לא ירדתי לסוף
)גפן פוריה( דעתו ,דאם כדבריו כן הוא דהתוס' הוו יכולים לומר
דהטעם דנקט אפרזתא הוא כדי לחייבו בדין שמים
שם וחפר בה בורות וכו' .משמ' אבל אם הכניס אבל בשאר פירות לא ,א"כ יש להקשות הול"ל הכי
ברשות לא מחייב בעל השור בנזקי חצר והיינו רבא ואי בעית אימא למה נקט סם המות לומר לך דוקא
לשיטתיה דאמר לעיל ברשות קבל עליו בעל החצר בזה הוא דחייב בדיני שמים הואיל והיא אבודה אבל
אפילו נשברו ברוח ומזה ק' עמ"ש התוס' לעיל שאר פירות אפילו בדיני שמים לא ,אלא פשוט
בד"ה א"ד דמספק"ל אי הוי דחוי דמדברי רבא הכא דהתלמוד לא נתכוון בתירוץ איבעית אימא וכו'
מוכח דקושטא הכי הוא ועיין בב"מ שם מה שפי' אלא לסלק מה דקשה לן על תירוץ ראשון,
בכוונת התוס' ע"ש ואין משמעות דברי התוס' דבתירוץ הראשון דתירץ דבא לאשמועינן דאפילו
כדבריו ועיין בתוס' ר"פ ז"ל לעיל בדברי רבא בסם המות חייב בדיני שמים ,ע"ז יש להקשות
דאדרבא הו"ל לאשמועינן החידוש בפטורא דבדיני
ע"ש. אדם דפטור אפילו במידי דאכילה )לזה( ומאי נפקא
)משמרות כהונה( לן בהשמעת דיני שמים ,לזה הוסיף תלמודא
ואיבעית אימא דהסם המות הוא אפרזתא ועיקר
שם וחפר בה וכו' .הקשה מוה"ר מש"כ ז"ל עמ"ש החידוש הוא מפטורא דבדיני אדם אפילו במידי
התוס' לעיל דמספק"ל להגמ' אי הוי דיחוי או לא הא דאכילה ,וע"ז הקשו התוס' למה נקט הברייתא סם
משמע הכא דברשות פטו' דבעל החצר קבל עליה המות שהוא אפרזתא הו"ל לאשמועינן פירות
נטירותא וא"כ משמע דלאו דיחוי הוא ע"ש ולע"ד דהיינו אכלה יותר מכדי צורכה ,לזה תירצו דנקטה
נר' לתרץ דהכי מספק"ל להגמ' אי נימא דהוי דיחוי הברייתא אפרזתא לאשמועינן דאפילו בזה שהיא
בעלמ' אבל האמת ס"ל דלרבנן שניהם חייבין ולרבי אבודה תיכף פטור מדיני אדם ,משום דעיקר תירוצו
שניהם פטורים ולפ"ז הא דקאמ' רבא הכא דברשות של תלמודא ואיבעית אימא לא בא אלא לומר דבא
פטו' משום דפסק הלכת' כרבי או דילמא לא הוי לאשמועינן החידוש לענין פטורא בדיני אדם ולא
דיחוי וס"ל לרבנן דהשמירה מוטלת על בעל החצר בדיני שמים וק"ל .שוב ראיתי בדברי אלה
והא דפסק הכא דברשות פטור כרבנן אבל אכתי
קשה לפ"ז מ"ש התוס' לקמן בד"ה ושמואל וצ"ע שנתכוונתי לדעת הרב קיקיון דיונה ז"ל יעו"ש.
דרבא פסק הלכת' כרבנן דמנ"ל דפסק כרבנן הא )חדד ותימא(
לפי הצד שנאמר דלאו דיחוי אה"נ ע"כ לומ' דפסק
הלכת' כרבנן אבל אם נאמר דדיחוי הוא אם כן פסק דף מח ע"א
כרבי ואפ' דהתוס' לקמן קושייתם לעוי"ל שכתבו
לעיל ,ועוד י"ל דהתוס' ס"ל כמ"ש המאירי הובא גמ' כיון דבעיא צניעותא וכו' .הנה השתא צ"ל
בש"מ דלפי האמת לרבא אפי' נטירות' דעלמ' קביל לאו דוקא בחביל ומית הוא דמחייבא כדס"ד אלא
עליה כיון דפשיט לה הגמ' והא דדחי דחיות בעלמ' ה"ה דמיפטר בעה"ב לגמרי כי לא חביל והוזקה
האשה בעיסתה ,ומיהו מספקא לי אי משלם בעה"ב
נינהו יע"ש ועוד י"ל ופשוט ודו"ק. מה שנהנית כדאמרי' לעיל בפ' כיצד הרגל ואם
נהנית משלם מה שנהנית וגם במתני' במכניס שלא
)שלמי תודה(
רש"י ד"ה הכא ברשות וכו' דהא איהו הוא
דשני לעיל וכו' עכ"ל .הק' מורי בספרו היקר דרך
