Page 156 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 156
Pg: 156 - 5-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אדם לטעות בו ולהחליף שלום שלום לרחוק ט' ונראה דטעמיה דרש"י ז"ל דאי מיירי בכה"ג
ולקרוב ודוק. היכי קאמרינן דלצור ע"פ צלוחיתו הוא צריך והלא
שטר זה שוה כסף דהמחזיק בקרקעותיו של גר
)אוצר חיים( לוקחם בדמי' יקרים כי היכי דלא ליתו עליה בטענה
דגזולה היתה ביד הגר ואם כן זה המחזיק אבד את
שם זכר של רחלי' נזדמן לי וזקן מנהיגו .אפשר זכותו ולרב ייבא סבא נמי מאי קמבעיא ליה דהא
לרמוז דמדת הדין היתה מקטרגת וז"ש זכר של ודאי אדעתא דשטרא נמי נחית כיון דשוה כסף
רחלים רמז ליצחק מדת הגבורה דינא קשיא .וזקן ומעולה בדמים ולהכי דחה פי' זה בשתי ידים ופנה
מנהיגו רמז לאברהם מדת חסד מתוק מדה"ד בחי' לו מדרך זה ופי' שמועה זו בשטר שעבוד דבכה"ג
שטר זה אין לו דמים כלל דכלא חשיב ולא מהני
יצחק וכבש הגבורה וניצולה ודוק היטב.
)פתח עינים( אלא לצור ע"פ צלוחיתו ובהא קמבעיא ליה.
)גבול יאודה(
שם א"ר אחא אע"פ כן מת בנו בצמא .נלע"ד
דרב אחא בא לומר שהתשובה שהשיב ר' חנינא לא תוס' ד"ה והלכתא וכו' ולר"י נראה וכו' דמיירי
כך הוא האמת דהאמת הוא חכם עדיף מנביא אלא בחצר שאין משתמרת וכו' עכ"ל .אבל התוס'
שלא רצה להחזיק טובה לעצמו דהא מת בנו בצמא. בפ"ק דמציעא שם הוכיחו דשמעתין איירי בחצר
ובזה מתורץ מה שהקשו התוס' והוא דרך חידוד
המשתמרת ע"ש .וצ"ע.
וק"ל. )בני יוסף(
)גדולת מרדכי(
דף נ ע"א
שם וא"ר חנינא כל האומר הקב"ה ותרן וכו'.
מהרש"ל בים של שלמה סי' כ"ג כתב ראוי לגעור גמ' ת"ר מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין
במי שאו' יש לי יותר מהראוי לי לפי מעשי שזה וכו' זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו
כאומר הקב"ה ותרן וכו' ע"ש .והרב מהר"י דוד וכו' ,עפרש"י .ולכאורה קשה מה שייכות לאברהם
בספר צמח דוד הנדפס מחדש פ' וישלח דף פ"ז ע"א ויצחק עליהם השלום לענין זה ,ואעפ"י שיש לומר
הכריע דאם כונתו לפי מעשי]ו[ הטובים שרי דאינו שגם הם חפרו בארות ומסרו לרבים מ"מ נראה
ותרן רק מאוצר מתנת חנם השפיעו לו אבל אם יותר פשוט לפרש דהזקן נחוניא עצמו דאהנייא ליה
כונתו לפי מעשיו הרעים אסור דהוי כאומר ותרן זכותיה שהיה חופר בורות לעולי רגלים שהיו
ע"ש באורך .ואותה שאמרו בברכות דף י"ט דהאבל זכרים כמ"ש הכתוב יראה כל זכורך ותיבת רחלים
לא יאמר לא נפרעת אחד מני האלף משום לא יפתח גימט' הרגלים בדקדוק וגם זכר הוא מלשון זכרון
אדם פיו לשטן .היינו דהתם לא שייך לומר שהוא שנזכר זכות נחוניא שהיה מועיל לעולי רגלים
ותרן דיש לומר דלא נשלם הפרעון והוא פותח פיו וממילא מנהיגם ע"י הבארות וממציאם מים כמ"ש
בפרו"ע פרעו"ת ומשו"ה אזהרה שמענו דלא יאמר רש"י וק"ל .ומ"ש רבי חנינא ב"ד שלום שלום ב"פ
כן .ואע"ג דהאבל גומר אומר יה"ר שתגדור אפשר דאזיל לשיטתו שאמר ברית כרותה
פרצותנו וכו' כמ"ש שם אכתי אין לומר שהוא ותרן לשפתים .כמ"ש בברכות )ל"ד ע"ב( אם שגורה
רק שהפרעון לא יהיה כזה .ומיהו פותח פיו הוי תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל וכו' .ומשו"ה
אמר שני פעמים שלום בדבריו כדי שיודע הדבר
וק"ל. שתפילתו שגורה ומשו"ה אמר לשון אחד שדרך בני
)פתח עינים(
