Page 161 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 161
Pg: 161 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
לפניו הוא נזהר מעצמו להתרחק ממנה שלא יבעת שהוא מגולה והו' שותף בבור ראוי שיתחייב אפי' 6
מקול הכרייה וגם מקול הכרייה מחזיק עצמו שלא שלא ישתמש בו ע"כ ול"נ דע"כ איירי כשכבר
יבעת ממנו ויפול בבור כמו שמחזיק עצמו כסוהו שניהם יחד כראוי דאל"כ לא שייך לומר עבר $customer
עליו כו' ולא ובא ומצאו כו' דכיון דלא כיסהו מעיק'
מהשוורים שאינם יכולין להפילו בתוכו. אפי' בלא עברה ובלא בא ומצאו כו' הוא חייב כיון
)סוכת שלום( שלא כסהו מעיקר' בשעת כרייה או בשעת פתיחה
אלא ע"כ דהכ' איירי שכסהו מעיקרא כראוי ונפטרו
תוס' ד"ה כיון וכו' אין נראה דבגיטין וכו'. וכיון שכן אין החיוב עכשיו מוטל אלא במי שחזר
עכ"ל .כ' מהרש"א ז"ל דבנועל אין לחלק בין דעת וגילהו וא"כ מהו דקתני ובא השני ומצאו מגולה
אחרת מקנה לנכסי הגר והוא מוכרח בדבריהם חייב למה יתחייב כיון שכבר כסהו מעיקר' כראוי
והב"י בסימן קצ"ב כתב כן ממשמעות דברי רשב"ם דאין החיוב מוטל אלא במי שהסיר אותו כיסוי הרא'
ע"ש וק' דא"כ מאי מק' רשב"ם ממפתח נימא שהיה כראוי וכ"ת דהכא במאי עסקינן כגון
דמפתח עדיף דהא קושטא הוא דמפתח עדיף בדעת שהתליע דהשת' חזר החיוב למקומו מ"מ ק' דלמה
אחרת מקנה וצ"ל דלא כיון רשב"ם להק' ממפתח יתחייב הב' יותר מן הראש' מ"ה הוכרח רש"י
אנועל אלא דק"ל אמאי לא תני מפתח כדתני נעל לפרש דבא הב' להשתמש בו וכיון שכן )כב'( ]הב'[
ביטל מעשיו הראשונים שכסהו כראוי וחזר להיות
גדר וכו' ועיין למהר"י הלוי סי' ס"ה ע"ש. חייב עליו כבראשונה עד שיכסנו עוד כראוי אבל
)משמרות כהונה(
לא הא' שכבר נסתלקו מעשיו.
שם בא"ד גבי גט דתיזיל איהי ותיחוד וכו' .הנה )מר דרור(
מהרש"א הוק"ל על זה שהרי גם לרשב"ם לא אמר
דנעל לא קנה אלא בנכסי הגר ,אבל היכא דדעת רש"י ד"ה חייב וכו' .הקשה ה' תלמידי הר"פ ז"ל
אחרת מקנה אותו כההיא דגט קנה והוצרך לו' דלא וז"ל ולא נהיר דבגמ' שקיל וטרי על מתני' דבסמוך
מפליג רשב"ם אלא במסירת מפתח אבל בנעילת דשור חש"ו ואמאי לא פשיט מהכא דפקח ביום חייב
דלת אין נראה לחלק עכת"ד ,ולי נראה דלא מיקרי מדקתני מקול הכריה לפירש"י לכ"נ כפ"ה בפ' שני
דעת אחרת אלא כשמסר לו המפתח מיד ליד וכו' ע"ש ואחר נשיקת תחת כפות רגליו כראוי
שהמעשה שעושה הוא במסירה עם מה שעושה הוא דרש"י ז"ל טעמו ונימוקו עמו דלא מצי למפשט
בתפיסה שתופס מידו נגמר הקנין ,משא"כ גבי נעל התם מהכא דהתם גבי חש"ו היה הבור חפור כבר
סתמא כאין דעת אחרת מקנה אותו דמי שאין בה ולא הוה כורה עילויה עד שיבעת השור ממנו ולזה
מסירה ,א"נ י"ל דהתם גבי גט מה שדעת אחרת פטור ולזה לא אמרי' מיגו אבל הכא אפי' שהוא פקח
מקנה אותו הוא קניית הגט ,אבל החצר איהי מעצמה ואיבעי ליה לעיוני ומיזל אפי"ה חייב מכיון שקול
הכרייה ביעתתו ובלבל עיוניה ומחשבתיה דאם לא
קונה כשתיחוד ועכ"ז אמרי' דקנה וק"ל. היה קול הכרייה לא היה נופל מעצמו בלא סיבת
)גפן פוריה( קול כרייה איה"נ דפטור דאיבעי ליה לעיוני ומיזל
ועיין בתו' לקמן דנ"ג ע"א ד"ה ובעל וכו' ועיין
שם בא"ד שלא היה יכול לעשות מנעול וכו'. נימוקי יוסף שם והרשב"א ז"ל שם ולפי דבריהם
עכ"ל .וכת' בש"מ משם מהר"א מגרמישא דע"י גוי ז"ל מאחר ששור פקח תמיד נזהר שלא יפילוהו
נמי לא שרו שבות דמלאכה בש"מ יע"ש ואפשר שוורים אחרים ולזה נזהר שלא יתקרב אל הבור
עוד כפמ"ש חכמי אשכנז בהא דקי"ל דאין שבות וא"כ ה"ה הכא מאחר שהשור רואה הבור פתוח'
במקדש בב' שבותין גזרו ה"נ הכא אע"ג דלא גזרו
שבות בש"מ ב' שבותין גזרו אבל באמת א"צ לזה
