Page 165 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 165
Pg: 165 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
)ברית יעקב – כת"י( דמ"ש מהרש"א הכא הוא לס"ד דגמרא דאיפוך אנא
ור"ל ובהקדש יהיה פטור וע"ז הקשו התוס' דהא
שם אלא אמר קרא והמת יהיה לו כל דבר מיתה. רעהו למעוטי הקדש ל"ל וע"ז כתב הרב דאימ'
קשה לי א"כ למה לי שור למעוטי אדם והא אמר לאפוקי נכרי אבל לעיל הוא למסקנת הגמרא דהכא
קרא והמת יהיה לו כל דבר שנהנה ממנו יצא זה
דבהקדש חייב אלא דמשום רעהו פטור ופשוט[.
שלא יש בו הנאה כלל .וצ"י. )אבני שהם(
)מאור עינים(
שם בא"ד רעהו דכ"ר ל"ל וכו' עכ"ל .עיין
תוס' ד"ה הו"א קרב וכו' נילף משור שור או מהרש"א ולק"מ דלנכרי לא איצטריך רעהו דכבר
חמור חמור משבת וכו' עכ"ל .כתב מהרש"א אבל ידעינן ליה מראה ויתר גוים בין אינהו לדידן בין אנן
ק' דא"כ תרי פרטי למ"ל וכו' ויש ליישב פירושו לדידהו וכמ"ש שם התו' ד"ה עמד וע"ש במהר"ם.
לשטתייהו למאן דאית ליה שביתת כלים וכו' עכ"ל )זרעו של אברהם(
ולפז"ק איך פ' רש"י כב"ש דאית להו שביתת כלים
ותו דעדיין לשון רש"י אינו מתוקן שכתב ולא נאמר דף נד ע"א
שור וחמור אלא שור ולא אדם חמור ולא כלים דהא
שור איצטרי' לג"ש וממילא אמעוט אדם כמ"ש גמ' או מבע"ל לחלק ור"י לחלק מונפל .לכאור'
התוס' ולא הול"ל אלא חמור ולא כלים ותו לא. מכאן מוכח כדברי הריטב"א ]בש"מ ר"פ השואל[
ועיין בחי' להרא"ם בזה מ"ש שם באורך בס"ד שכת' דבדבר שיש בו מעשה לעשות ולא מניעה
לכ"ע וי"ו להוסיף ודלא כהתוס' שכת' הך סוגיא כר'
ע"ש. יאשיה דמצריך או לחלק .מיהו י"ל דהאי ונפל
)בני יוסף( חשיב דרך מניעה כמו המקלל אביו ואמו דחשיב
דף נד ע"ב מניעה אעפ"י ]חסר וחע"ד[.
)חלב חיטים(
מתני' לכלאים .כתב הרב תי"ט וז"ל כתב הרב
דהנהגה ילפי' שור שור משבת ולא נהירא לי וכו' שם ואימא ונפל כלל שור וחמור פרט וכו' .ק"ק
ואע"ג דחזינן דדרשי' שור שור לנגיחה וכו' מ"מ לפי מה שאמרו בזבחים ד' כלל שאינו מלא אין דנין
הכא מסתבר לי דלא דרשי' הכי וכו' משום דבש"ס אותו בכלל ופרט וה"נ כלל שאינו מלא הוא ולא
גרסי' במסקנא בהמתך בהמתך לאגמורי בהמתך דרשי' ליה בכלל ופרט וראיתי בש"מ דשם כתוב
בהמתך לכלאים א"ה אפי' אדם ליתסר אלמא תנן ונפל כל דבר הנופל במשמע ]חסר כמה שיטות
וכו' אלא אי אמרת דכלים דחרישה צריך קרא
לחודיה לא א"ש א"ה וכו' אלא הול"ל בכלאים וחע"ד[.
דחרישה אדם נמי ליתסר וכו' ותו א"ש וכו' עכ"ל )חלב חיטים(
ובחיי ראשי מעולם לא כיון הש"ס לכך אלא
דמעיקרא קמפ' לכלאים וקאמר אי לכלאים שם ולרב דאמר בור שחייבה וכו' אמרי בחדתי
דחרישה אי לכלאים דהרבעה וזהו ודאי האמת אלא דמיפקעי .קצת קשה תינח כלי חרס חדתי דמיפקעי,
דלפי שהק' לו בהמתך ושור וחמור דשבת למ"ל אלא כלי צמר ופשתן תיקשי כלים בני הבלא נינהו
מתרץ לו דאיצט' להנך תלתא ולא הוצרך לפ' דין
וק"ל.
