Page 169 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 169
Pg: 169 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
פתח בתרתי וסיים בחדא דלא קאמר דדוקא נפרצה מיעוטא אלא אתם אך מועד דשן ורגל הוי במועד
או שחתרה בלילה ,וכן לעיל בסעיף א' כתב דאם דקרן ולא ממעיט ועיין בדיבור דלעיל מזה וצ"ע.
חתרה פרצה וכו' פטור ,וסתמא אפילו ביום פטרינן
משום דחתירה לית בה קלא וק"ל .וכן נראה שזו )גור אריה(
היא דעת הר"ב תורת חיים ז"ל שכתב כמו שכתבתי
דדוקא נפילת הכותל אית לה קלא ,אבל חתירת שם ד"ה אילימא בכותל בריא וכו' בפריצת גדר
הדלת או חתירת הכותל לית לה קלא ,עי"ש שדבריו בעלמא דאין זה אלא גרמא בעלמא וכו' עכ"ל.
אינם מדוקדקים .וסמ"ע ז"ל ]בס"ק ד'[ כתב היפך כ' הרב לחם אבירים ז"ל וז"ל ,דיש לראות דאמאי
לא אמרו התוס' כמו בפי' בקונטריס דאין לו'
זה עי"ש ,וצ"ע. דאבהמה קאי דהא תנן פרצוה לסטים פטור היינו
)ברית יעקב – כת"י( לסטים מזויין והכי קאמר נפרצה בלילה וכו' או
שם מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה וכו' .קצת פרצוה לסטים ואפי' ביום דידע שפיר ומיראתו אינו
קשה הא תינח כשהניחה בחמה ,אבל כשמסרה יכול לחזור אחריה פטור וכו' עכ"ל .משמע מדבריו
לחרש שוטה וקטן אמאי חייב ,אפילו חתרה ,הא דליכא למשמע דפטור משום פריצת גדר דלעולם
הוה ליה תחלתו בפשיעה וסופו באונס והאונס אינו משום פריצת גדר חייב והא דקתני פטור על
מחמת הפשיעה ,ועיין מרן )סימן שצו ,סעיף ]ה' הבעלים קאי ופטור משום יראתו ולעולם על
וסעיף[ ו( ,שפסק דבין אם הניחה בחמה בין מסרה הפריצה חייב וזה ליתא דהא קתני סיפא הוציאוה
לסטים לסטים חייבין דמשמע דעל ההוצאה דוקא
לחרש שוטה וקטן ,בכולם חייב ואפילו חתרה. חייבין אבל על הפריצה פטורין והדק"ל הו"ל
)ברית יעקב – כת"י(
למימר ממתני' ודו"ק.
רש"י ד"ה העושה מלאכה וכו' ששקל כנגדן )ימי אברהם(
משקולות במס' גיטין וכו' .עכ"ל .ק"ל דא"כ
אתיא שפיר כמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה הזיק דף נו ע"א
כדאמרינן התם וא"כ למה כתב בסמוך אח"ז דפטור
משום דהזיק שאינו ניכר לא שמיה הזיק הי"ל לפ' גמ' אלא מתני' בכותל בריא ואפילו לא חתרה
משום דגמרא בעלמא כדפי' בגיטין ע"ש ויש ליישב. וכו' .והא דדייקינן הא ביום חייב ,אפילו חתרה נמי
)בני יוסף( חייב ,דמידי הוא טעמא דביום חייב משום דקלא
אית ליה ומסתמא ידע שנפרצה ,א"כ מה לי חתרה
תוס' ד"ה אלימא וכו' וא"ת ההיא דהשיך וכו' מה לי לא חתרה ,דכיון דידע צריך לשומרה ,ותימה
אמאי פטור לפי מה שפי' בשמעתא דפי פרה דא"כ להא דמוקי הא דרבה אסיפא דקתני הניחה
ששם ידו לתוך פיו והשיב וכו' עכ"ל .יש לדקדק בחמה ,מאי קאמר אפילו חתרה מהו דתימא וכו' קא
דתק"ל נמי לההוא פי' דאיירי ששם הנחש אצל היד משמע לן דכולה פשיעה היא ,דהא כי הוי כולו נמי
כיון דאין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר ובין אונס מאי הוי ,תיפוק ליה דחייב ביום אפילו
מקרב הדבר אצל האש וא"כ כי היכי דחייב במקרב כשחתרה .ונראה דדוקא נפרץ הכותל אית ליה
הדבר אצל האש אפי' בסוף חמה לבוא ה"נ איפכא קלא ,אבל חתירת דלת או חתירת הכותל ליה לה
וי"ל דלא דמיא לאידך פי' דמקרב האש אצל הדבר קלא ,וכן מדוקדק בדברי מרן סימן שצ"ו סעיף ב'
כיון שהנחש מעצמו מקיא ובשעה שקירב הנחש שכתב שמרה כראוי ונפרצה בלילה או שחתרה
אצל היד לא היה כאן אש כמי שלא עשה ולא כלום הדלת וכו' פטור וכו' ,ודוקא נפרצה בלילה .הנה מרן
משא"כ לפירוש' ששם ידו לתוך פי הנחש בדין
