Page 172 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 172
Pg: 172 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שם איתיביה רבה לרב יוסף השב וכו' ש"מ באיזה אופן שיהיה ולזה חייב אבהמה אפי' אם יצאה
כש"ח דמי .קשה דהא רבה מודה בב"ח דבעי מעצמה אבל לסטים פטורים אם יצאה מעצמה
נטירותא יתירתא כדלעיל וא"כ תקשי ליה גופיה. משום דלא נעשו רצונם שבאו בשבילו אבל אם
ושמעתי משם המפרשים דתירצו במ"ש התוס' דהך הוציאוה בידם כדי לגזלה חייבים אבל לדידהו
סיפא אאבידה דוקא קאי ושם הוא דבעי נטירותא דעיקר טעמם משום דקשיא להו מתני' דפטרה
יתירתא וכאן מדבר אפילו לענין גניבה שאין צריך לסטים בניזק הבהמה אם יצאה מעצמה לזה הוכרחו
נטירותא יתירתא .ונלע"ד דקושיא זו היא קודמת לפרש ההיא דר' יהושע אכותל ואבהמה פטור משום
לקושית רב יוסף אלא דמסדר הש"ס הקדים קושית דגרמא בנזיקין הוא כמתני' ולפי דבריהם ז"ל א"כ
רב יוסף ברישא ורבה בשעה שהקשה לו הוה סבר פיטורא דבהמה משום גרמא בנזיקין אמאי אצטריכו
בין בב"ח בין בכל דבר ולהכי הקשה מהשב' לטעמא דירושלמי דההוא טעמא לא אתי אלא
וכשתרץ לו הא קמ"ל וכו' קבלה וחזר רב יוסף אהרמב"ם ז"ל ונראה לומר דמאי דפליגי בההיא
והקשה מההיא דהחזירה והודה לו בב"ח אח"כ דר"י יהושע ומר כדאיתיה לטעמיה ומר כדאיתיה
שמעתי שכן כתב בשיטה דקושיא זו דרבה היא לטעמיה אבל במתני' כ"ע ל"פ דאם יצאה מעצמה
קדמה לההיא דרב יוסף ובזה ניחא הא דדקדקו פטורים לסטים בין שהוזקה בין שהזיקה הבהמה
התוס' לעיל בד"ה בההיא הנאה דכתבו ואין לדקדק ואם הוציאוה בידם על מנת שלא לגזלה חייבים
נמי בשמעתין דהלכה כר"י וכו' כי נראה דרבה בנזקיה אם נזוקה היא עצמה ולא על מה שתזיק אבל
קבלה ולפי מ"ש ודאי קבלה דאל"כ תקשי ליה אם הוציאוה על מנת לגזלה חייבים בכל בין
שהזיקה בין שהוזקה דהא נעשית ברשותם
גופיה וק"ל. מתלמודא דידן לא משמע אלא תרי חילוקי קמאי
)גדולת מרדכי( דכתיבנן אבל תלמודא דירושלמא' אתא לאשמועינן
שם אלא פשיטא לגינתו וכו' ,ולחורבתו שאינה חילוקא תליתאה דכתבינן.
משתמרת וכו' .ואע"ג דרבה מסיק דבבעלי חיים )סוכת שלום(
מודה דחייב כיון דנקטי להו נגרי ברייתא בעי
נטירותא טפי ,היינו כשהיא בבית המוצאה דוקא דף נז ע"א
שאז הוא חייב בשמירתה ,אבל כשהחזירה לבית
בעליה ,אפילו החזירה לגינה שאינה משתמרת אלא גמ' איתיבה רבה לר"י השב וכו' .הקשה ה' לחם
ברוח מצויה ,כלתה שמירתו כמ"ש התוס' ]ד"ה אבירים וז"ל וק' דהא רבה בעצמו תי' לעיל ואמר
מודינה לך בבעלי חיים דכיון דנקטי להו נגדה וכו'
אלא[ ,וק"ל. ושמא י"ל דתשיבם לא אתי אלא לדברים שאינן
)ברית יעקב – כת"י( בעלי חיים באם אינו ענין לרבא ע"ש ואפריין
נימטיה דנתכוון למ"ש התוס' בשבועות דף מ"ד
תוס' ד"ה קרנא וכו' ,וכיון שחייב עצמו וכו' .יש ע"א ד"ה שומר אבידה וכו' וז"ל והיה צריך לדחוק
לדקדק מה חדשו בדבריהם אלו על דברי )ר"י( דרבוייא דקרא אוכן תעשה לשמלתו קאי ע"ש
]אביי[ .וראיתי להרב קיקיון דיונה זלה"ה שנתקשה וכתבו עוד א"נ בכפותין ע"ש ומה שתי' ס' בתי' שני
בדבריהם ופי' ע"פ דרכו בקודש יעוין עליו .ואני
אמרתי לפרש דבריהם דרך פלפול ,והוא דהתוס' לא ניתן ליאמר.
באו לפרש שלא תטעה בהבנת הגמ' דהכי קאמר )אדמת יהודה(
דהטוען טענת גנב באבידה משלם תשלומי כפל וע"ז
קמקשה המקשה קרנא בעי שלומי ,הכוונה לומר
