Page 177 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 177
Pg: 177 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אשי דאם איתא דעבד נחת רוח כו' לא איצטריך הם כפחם עש"ב ומההיא דתעניות שהביאו התוס'
אלא לשמואל דהא לרב כי פריך בגמרא מההיא דהוה לביש מסאני אוכמי מוכח התם שהוא מנהג
דלקח מן האיש כו' אמתניתין דכתבה ללוקח דין הגויים ומסתמא הגוים לובשים שחורים מצהילים.
ודברים הוה מצי לתרוצי בחילוקו של רב שמחלק ובזה יש להרגיש קצת על מ"ש במקובצת ביצה שם
בין אומר לכותב דמתני' בשטר דהכי קאמר וכתבה דהוכיח מסוגית תעניות דלא היו רגילים בשחורים
ללוקח ומתניתין דלקח מן האיש היינו בשאמ' לך אלא חסידים ואנשי מעשה ע"ש וק"ק דמהתם מוכח
חזק וקנה וכדקאמר רב ל"ש אלא ודאי דמאי דפריך דהגוים היו לובשים שחורים .ומ"ש לו מ"ט סיימת
בגמ' לא הוי אלא לשמואל ,וא"כ כשתירץ רב אשי מסאני אוכמי פירושו דמה ראה לנעול אוכמי מאחר
וחילק בין ב' לקוחות כו' הוי לשמואל ולרב ה"ה
בלוקח א' דלא מצי למימר נחת רוח האי דנקט שהוא מנהג הגוים דלובשים שחורים.
בריתא בב' לקוחו' להודיעך כחו דר"י וכמ"ש התוס' )פתח עינים(
ולי נראה דהכי הקשו התוספות מדלא קאמר בגמ'
הניחא לרב אלא לשמואל קשיא ואתא רב אשי שם א"ל גברא רבה אנא וכו' א"ל האי מאן דקץ
לתרוצי משמע דבין לרב בין לשמואל מתרץ הכי כופרא וכו' .כבר שאלו הראשונים ז"ל בזה מה
והיינו טעמא דלא מחלק רב אשי לרב בין אומר טעם שאל מהם זאת ולא זולתה ,ומהראנ"ח ז"ל
לכותב דלישנא דבריתא דחיקא ליה דנקט בב' כתב ענין רמז בזה יעו"ש .והנלע"ד נכון בפשט
לקוחות ולא ניחא למימר ליה להודיעך כחו דהוי השמועה הוא לפי שריש גלותא אמר לעיל דכל
דוחק גדול דתירוצא דרב אשי הוי נמי לרב היכי היכא דהוי נזקי גופו נישום בפני עצמו ומשלם כמו
דתידוק בריתא להכי הקשו התוספות דלפי חילוקו שהזיק ואנן לא נקטינן כוותיה אלא בדקלא פרסאה
שהוא חשוב כפירות גמורים אבל בדקלא ארמאה
הוי איפכא. דאינו חשוב לא קיי"ל כוותיה ,ולהכי נקט להו
)פרחי כהונה( להנהו דבי ריש גלותא מילתא דלא אתיא כוותיה,
והיינו דא"ל גברא רבה אנא ,והודיעם זה במאי
שם ד"ה ופסק הלכה כר"ש פר"ח דמהכא דא"ל האי מאן דקץ כופרא שהוא דוגמת דקלא
פשיטא לן כו' .תימה דלהר"ב העיטור באות ח' חוב ארמא דאינו חשוב והשיבוהו הם כשיטת רבם דמי
מלוה ע"פ דף ט"ז נראה דמתרץ תירוץ אחר דדוקא כופרא כיון שהוא נזקי גופו והדר פריך להו והא הוו
גבי תמרים דמנפשייהו נתרן אמר כל העומד לגדור תמרי וא"ל דמי תמרי דריש גלותא לא שמעינן
כגדור דמי ומשו"ה פריך והא כל העומד ליגוז כו' מיניה אלא דלא משלם בששים ,ולעולם איכא
אבל ענבים דמחסרי מעשה ידי אדם אמר כל למימר או כדהשתא או כדלקמיה ,והעלה איהו
המחובר לקרקע כקרקע דמי ובהא איפסקא הלכה בששים כפסק הלכה דקי"ל ,ובזה הודיעם דגברא
הכא כר"ש דמשלם פירות גמורים והכא אף רבה איהו שאפי' כשהוא תפוס בידם לא נמנע
במחוסר מעשה ידי אדם מיירי וקאמר דלא הוי מלומר האמת אף שהוא מנגד לדבי ריש גלותא והוא
כקרקע והיכי קאמר קי"ל כל המחובר לקרקע הרי מעין מאי דאמרי' בפ' ואלו מגלחין גבי ההוא צורבא
הוא כקרקע כו' וי"ל דבשלמא הכא דקרא קאמר מרבנן דהוו סנו שומעניה דחייך ,וא"ל דאפי' גברא
ובער בשדה אחר וקאמר ר"ש דבצריכי לשדה כו'
אבל גבי שבועה דנ"ל בהזהב דף נ"ז כי יתן איש אל רבה כוותך לא חניפנא ליה ונכון הוא.
רעהו כלל כסף או כלים פרט כו' ואמ' מה הפרט )גפן פוריה(
דבר המטלטל אף כל דבר המטלטל יצאו קרקעות.
א"כ כל דבר שהוא מטלטל גמור דומיא דכסף או תוס' ד"ה כתב לראשון ולא חתמה לו כו' וא"ת
דבפרק הנזיקין כו' .יש מי שהקשה דהא דתירץ רב
