Page 188 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 188
Pg: 188 - 6-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מדאמר לקמן בתנא דבי חזקיה שדי שור שדי חמור וא"כ דינא הוא שלא יזכו בעורה הכהנים ואה"ן
וכו' והרי לקמן לא אשכחן כי האי גוונא אלא דאי דאם יצוייר שההקדש יקדיש אה"ן דקרינן ביה
כתב שור הוה אמרינן דלא מתרבי כעין הפרט אלא עולת איש ואף לגירסת ת"כ דגרס ריב"א אף עולת
הקרב לגבי המזבח להכי כתב חמור לרבויי .תו ואי גרים דמשמע דממעט תרוייהו ממלת איש א"ש
כתב חמור היינו אומרים קדוש בבכור להכי כתב דהכי קממעט מי שיש לו בעלים לאפוקי הני שאין
שור וכו' אבל לא אמרינן כל חד כלל ופרט באפיה לו בעלים דהמקדיש וכו' בעליו הוי ההקדש
נפשיה .בשלמא אליבא דתוספות יפרשו דמאי וההקדש לא הקדישו אלא בעליו ואחר שהקדישו
דקאמר דהא כל חד דהוא מכריח דהא כל חד וחד לב"ה תו לא הוי בעליו ועי"ל בעיקר הקושיא דכיון
כלל ופרט דרשינן ליה מדכתיב על א"נ דלכתוב דהאי קרא דעולת איש כתוב גבי הקדש שפיר
שלמה אבל רש"י פירש בהכרח דהא הוא מדתני דבי ממעטינן מאיש הקדש דבהקד' כתיב וקאמר איש
חזקיה קשיא. דהוא חוץ מההקדש ודו"ק.
)מעשה חיא( )זרע יצחק(
שם ד"ה למה לי וכו' בין לענין שבועה בין לענין שם בא"ד דגבי הקדש נמי שייך לשון איש וכו'.
כפל ואפי' היכא דנשבע ע"י גלגול וכו' .לכאורה עכ"ל .דבריהם סתראי למ"ש לעיל דף נ"ג ע"ב
ק"ק דמי הכריחם דבנשבע ע"י גלגול מיירי כיון בד"ה איפוך וכבר נרגש מזה מהרש"א ז"ל שם ונ"ל
דכפל ושבועה מחד קרא נפקי )לק"מ( ]לקמן[ דשאני הכא דאיש לאו יתירא היא דלמעוטי בית
כמ"ש התוס' לעי' ונ"ל דלדינא קאמרי קמ"ל הגנב וכיון דלאו יתירא אין למעט ממשמעותא דשם
דאפילו דנשבע ע"י גלגול פטור מכפל שוב ראיתי איש נופל גם אהקדש לפעמים אבל לעיל דיתירא
דמהרש"א הקשה זאת הקושיא ונדחק בישובה היא ע"כ למעט הקדש אתא וקרא איש הידוע קאמר.
ובזה ניחא גם מה שמק' ע"ד התוס' דזבחים דף ק"ג
ע"ש. קאמר עולה איש ולא של הקדש וכו' ע"ש דלההוא
)זרע יצחק( תנא איש יתירא .הר"ם בפ"ב מה' גניבה מצריך תרי
שם ד"ה דבר שאינו מסוים וכו' ואין נראה קראי דרעהו ואיש עיין שם להלח"מ ז"ל.
דמהיכא ס"ד למעוטי וכו' .כתב מהר"י בן לב )משמרות כהונה(
נר"ו לכאורה נראה דדברי התוס' סותרות זו את זו
דקאמר דמהיכא הוה ס"ד למעוטי דאצטריך קרא שם ד"ה דהא וכו' וי"ל כיון דכתיב וכו' .קשיא
לאתויי וכו' דנראה דאין סברא כלל למעוטי ואף על לי דלא אשכחן בכי האי גוונא בשום כלל ופרט דכל
גב דממעטינן ליה לענין טוען טענת גנב אין ללמוד חד הוא דרשה באנפי נפשה דנימא דקרא קאמר
החמור מהקל והדר קאמר דאף על פי שנתמעט בגנב שלמה וקאמר ב"ח ונימא דבב"ח נעשה כעין הפרט
עצמו אין ללמוד טוען טענת גנב ממנו כנראה דאיכא נבלתו מטמא במגע ובמשא או כפי המסקנה דמטמא
צד להחמיר בטוען טענת גנב מגנב עצמו והיינו ובדבר שאינו ב"ח נעשה כעין הפרט דבר המטלטל
משום דטוען טענת גנב אינו משלם אם לא שנשבע וגופו ממון דאדרבה מדרחמנא כת' מתרי מיני מב"ח
וכיון דנשבע לשקר אנא אמינא דמשום הכי יתחייב ומדבר דלאו ב"ח משמע דזה גילה את זה וזה את זה
אפילו החצי רמון והחצי זית וכיון דכן הוא היכא ודבר המטלטל וגופו ממון .והתוספות תירצו לזה
קאמר דמהיכא ס"ד למעוטי דאצטריך קרא לאתויי כיון דכתיב על אכל פרטא ופרטא א"נ וכו' אבל כפי
וכו' .ומסתבר למימר דאין ודאי דאיכא צד להחמיר פירוש רש"י קשה דרש"י פי' דמאי דאמרינן דהא
בטוען טענת גנב מגנב עצמו וכדאמ' ואפילו הכי כל חד וחד הוי כלל ופרט באפי' נפשי' הוא מכריח
