Page 193 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 193
Pg: 193 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
רש"י ד"ה ה"נ לרבות כל דבר מהיכא מייתי לה כיון דשדי' ידו בין המצא ה"נ נשדי חמור ותרצו 7
כו' עד הילכך לא דרשינן ליה כל מיניה אלא דכיון דשדינן ידו דהוי ברשות ודמי להמצא תו לא
ב"ח ובטיל כלל ופרט כו' .הקש' הרב מהריב"ל מי נשדי חמור דהוי דבר הנגנב ע"ש .והרב יבין שמועה $customer
הכריחו לרש"י לומר דבטיל כלל ופרט לימא דלהוי בדף נ"ג הק' וז"ל אך יש לדקד' בדבריהם דמנ"ל
כלל ופרט ולא רבי אלא ב"ח ואי תקשי למאי דכי פריך התם והאי אם המצא להכי הוא דאתא וכו'
איצטריך כלל ופרט וכלל לימא גניבה וחיים השתא קאי למ"ש למעלה שדי חמור בין המצא אימא
נמי דקאמר דבטיל הנהו פרטי למה לי כו' ע"כ .ונר' דלעול' אההי' דשדי חמור לא פריך משום דכי היכי
דהוקשה לרש"י כיון דמעיקרא כדקאמרינן דהמצא דשדינן ידו ה"נ נשדי חמור והדפריך והאי אם המצא
תמצא למה לי לא הוי אלא מכח דאי אמרת דלא וכו' קאי למה שדרש רבה בר אהילאי המצא בעדים
מרבינן מתיבת חיים אלא ב"ח א"כ למה לי כלל וכו' ע"ש ולע"ד אין כאן ריח קושיא כלל משום דאי
ופרט וכלל ומכח היתורים הללו אנו מוכרחים קאי אדרבה בר אהילאי א"כ מאי פריך הא רבא בר
לרבויי אף שאינן ב"ח אף דכללא גופיה חיים כתיב אהילאי אית ליה כמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענ' גנב
ומאי קאמר משום דאיכא למפרך כלל גופיה כו' ולא דריש הפסוק בכלל ופרט וכמש"ל ולמ"ד חד
א"כ מאי פריך בגמרא משום דאיכא למיפרך כו' בגנב וכו' האי אם המצא מאי דריש ביה וכו' ועוד
לזה כתב רש"י ובטיל כו' כלומר אין כלל ופרט לפי מאי דמשני ש"מ תרתי א"כ משמע דרבה בר
וכלל הכרח להוציא קרא ממשמעותו דמעיקרא לא אהילאי אית ליה דה"נ דשדינן ידו ושדינן חמור ג"כ
דרשינן מכלל ופרט כו' כל שאין הכלל מרבה יותר ודרשי' ליה בכלל ופרט וא"כ לקמן דף ע"ה שהק'
מן הפרט וראוי לבטל הדרשא דכלל ופרט כדי שלא לשמואל דלית ליה דרשא דרבה בר אהילאי
ושמואל אמר לך ההוא מבע"ל לגנב עצמו כדתנא
נוציא קרא ממשמעותו וזה מכריח יותר. דבי חזקיה ומאי קמשני ליה הא רבא בר אהילאי
אית ליה נמי הא דתנא דבי חזקיה ולא דריש כי אם
)פרחי כהונה( מכח השנוי א"כ שמואל מאי דריש לזה השנוי אלא
ודאי דרבה בר אהילאי לית ליה כלל ופרט וכלל
שם ד"ה כל הני פרטי למ"ל וכו' דכתיבי בעל כל וס"ל כמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב והא
דבר פשע עכ"ל .ר"ל דקאי נמי למדרש בגנב עצמו דפריך תלמודא לא פריך כי אם על מאי דאמרינן
דסמיך ליה וק"ק דתיפוק ליה מכסף וכלים דדרשי' שדי חמור והבן .וראיתי להרא"ש בשמעתין שכתב
בכלל ופרט וכו' המטלטל וכו' ובריתא דהזהב וז"ל תניא אם המצא תמצא וכו' ומדכתב המצא
דדריש כסף וכלים בכופ"ר אתיא כמ"ד חד לגנב תמצא ש"מ תרתי פרט למרשיע את עצמו והך
וכתיב ביה בגופיה למעוטי קרקעות וכו' וזה קשה דרשא עכ"ל משמ' מדבריו דקו' הגמ' אדרבא בר
אצלי לתוס' לעיל ד"ה למה לי וכו' כתבו דבריתא אהילאי קאי וכקושית הרב יבין שמועה ואחר העיון
דהזהב ר"ל אילו לא נאמר וכו' ע"ש וצריך נראה ודאי שאין לסתו' מה שכתבנו בדברי הרא"ש
והרא"ש שהבין כן משום דמפ' הבריי' כפשט' ולא
להתיישב. כמ"ש התוס' שדי ידו בין המצא תמצא אך לדעת
)גור אריה( התו' לא שייך להק' על רבה בר אהילאי מפני מה
תוס' ד"ה מהיכא קמייתי וכו' שאל ה"ר אשר
וכו' .כתב מהר"י בן לב נר"ו ותו כתבו התוספות שכתבתי ודוק היטב דלע"ד הוא ברור ופשוט.
דשאל הרא"ש מלוניל וז"ל ומפרט דחיים לחוד )בני יוסף(
נרבה כל ב"ח ומכל הני פרטי נרבה כל דבר והיאך
מצי למימר הכי דלישתוק קרא מאם המצא תמצא
דאי הוה שתיק הוה מרבינן כל דבר כדאמרי' התוס'.
