Page 194 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 194
Pg: 194 - 7-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
הוי ענין למאי דמקשה רב ששת מהברייתא ועוד וא"ת דהרא"ש מלוניל קאמר דלשתוק קרא מאם
דאיכא נסחי דכתוב בהדיא בין שבחה ובין הכחישה המצא תמצא ולא לכתוב אלא גניבה וחיים וחד
מהנהו פרטי אחריני הרי התוס' לא קאמרי הכי אלא
בידים וצ"ע עכ"ל. דמכל הני פרטי נרבה כל דבר וכו' עכ"ל .והא ודאי
)זרע יצחק( קושיא היא .ואפשר לי לומר כי לא תפול הקושיא
אלא בכל הני פרטי ואדרבה אי הוה כתיב חיים וחד
תוס' ד"ה אין לי וכו' ואיצטריך וכו' דלא תימא פרטא לא הוי הכלל בכלל דאחר דחיים מרבה יותר
כשליח דמיא וכו' עכ"ל .מיחלפא שיטתייהו הכא מהפרט הייתי אומר דחיים כלל והוא כלל ופרט
מפ"ק דב"מ דהכא משמע דס"ל דלא איצטריך קר' וכלל מרבה אי הוה כתיב שור לחודיה קרב לגבי
לאשמועינן דחצר הוי שליח ושם בד"ה ואי משום מזבח ואי הוה שור ושה מרבה קדיש בבכורה ולא
וכו' משמע דס"ל דצריך קרא לאשמועינן דחצר הוי יש קושיא .אמנם אי הוה כתיב כל הפרטים ע"כ
כשליח ושם ברש"י בד"ה משמע דס"ל כתוס' מרבה מהני פרטי ב"ח ואם כן כך הם מרבים
הפרטים כמו הכלל וע"כ חיים פרט ואם כן הוה ליה
דשמעתין וק"ל. כל הני פרטי כאלו כתיב חיים והם חייבם תרי זימני
)זרע יצחק( חד לבעל חיים וחד אם אינו ענין לגופיה תלה ענין
שם ד"ה גופא וכו' וי"ל דעיקר רב וכו' עכ"ל. לרבותו דבר המטלטל וגופו ממון) .כנ"ל .ח"ר(.
ק' לפ"ז לישנא דגמ' לקמן בסייעתא דר"ח דקאמר )מעשה חייא(
אלמא קרן כעין שגנב דמשמע דאתא לסיועי גם
במ"ש קרן כעין שגנב וכן פירש"י ז"ל ולדברי שם בא"ד .א"ל דהיכי אומר תוס' דאי כללא אמאי
התוס' קרן כעין שגנב מתני' היא דכל הגזלנין וכו'. אצטריך כל הני פרטי לכתוב גנבה וחיים והוה
)משמרות כהונה( מתרבי כל דאיכא למידק דהיכי אומר דבגנבה וחיים
מתרבי והלא כי לא לכתוב אלא גנבה היה מתרבי
שם ד"ה דתני' כחושה והשמינ' וכו' תימה כל והכי אומר דלרבות כל לכתוב גנבה וחיים וצ"ע.
וממילתיה דרב משמע וכו' עכ"ל .ולולי דבריהם
נראה לי דלק"מ דהא הא דקאמר אחייה לקרן כעין )חי' ר"ב אנג'יל(
שגנב לאו רב קאמר לה אלא סתמא דגמרא קא
מפרש ליה לטעמיה דרב לפי המסקנא דאסיקנא דף סה ע"א
דלא קאמר רב אלא ביוקרא וזולא וכגון דמעיקרא
שויא ארבע ולבסוף שויא זוזא ודוק מיהו תירוץ זה רש"י ד"ה כחושה כו' קס"ד כו' .האי וקס"ד קאי
אדברי רב ובהכי לק"מ ממה שהקשה מהר"י בן לב
לא יתיישב אלא לשיטת ר"ת. וז"ל כתב רש"י וכו' וקס"ד בין שבחה בין הכחישה
)בני שמואל( ע"כ והאי לישנא לא מתיישב שפיר דנראה דס"ד
שם בא"ד היכי ס"ד דר"ש וכו' ואחייה משמע הוי בין שבחה ובין הכחישה ומסקנא לא הוי
לשון יפוי כח וכו' .ראיתי בס' בני שמואל שיישב בתרוייהו אלא בחד מינייהו ולא היא דלפי מאי
דהא דקאמר אחייה לקרן לאו רב קאמר לה אלא דמסיק בין שבחה בידים ובין הכחישה בידים משלם
סתמא דגמ' קמפרש מלתא דרב לפי המסקנא דמסיק כעין גנב ואי גרסינן בין שבחה ובין הכחישה ממילא
דלא איירי אלא ביוקרא וזולא יע"ש ולעד"נ דאפי' לאו מילתא היא כלל מכמה טעמים דהרי לפירש"י
תימא הכי עדיין קושית התוס' במקומה עומדת שפירש טלאים כמעיקרא וכו' לפי המסקנא נמי
דאכתי רב ששת מאי ס"ד בטעמא דרב דמסברא אין מלתיה דרב נמי דאמר תשלומי ד' וה' כשעת העמדה
לחלק בלא קרא וכמו שהכריחו התוס' לקמן וכי רב
