Page 198 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 198
Pg: 198 - 7-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
אלא ע"כ דלכ"ע לא מהני יאוש בתר דאתי לידיה יוקרא כיון שקנאה בשינוי לכן באתי לחוות דעי עוד
באיסורא ואי יאוש הוי הפקר הוה קני שפיר. ולומר דלא כן הוא וכמ"ש להדייא התוס' בד"ה
טלאים וכו' ולאו לרב לחודיה כתבו כן כדברי
)משמרות כהונה( הדוחה ,ודע שמ"ש מרן ז"ל בח"מ סי' שנ"ג וסי'
שס"ב דמשלם כשעת הגזילה איירי בלא הוקרא
דף סו ע"ב והוזלא ודוק( ,ומיהו מדברי התוס' יש להוכיח זה
שהרי כתבו לעיל בד"ה אנא מפטימנא ואת שקיל
גמ' והאי כיון דמטא עידן איסורא ודאי מייאש וכו' דלפי האמת אפי' כשנתפטמה מאיליה משלם
וכו' .עי' להשד"ח ח"א הל' חו"מ דמ"ג שהביא בכל ד' וה' וכעין שגנב כמו בטלה ונעשה איל וכו'
קושית ה' משנת ר"א לשיטת הגאונים במפקיד ואע"ג דאינהו אמרי הכי אליבא דר' חנינא ואנן
חמצו מסוגיא זו ע"ש ול"נ ליישב דאפי' שאינו עובר קי"ל כר"א מ"מ מדר"ח נשמע לר' אלעאי לענין
כמו במפקיד אפ"ה מייאש כי מטא זמן איסורו כיון כפל שהרי כתבו כאן לדעת ר"י דתרוייהו אית להו
דאסור בהנאה אפילו אחר הפסח וא"כ מקשה הש"ס טעמא דאטו תורא גנבי מינך ומשו"ה הוא דאמרי'
שפיר דכיון דמטא זמן איסוריה ודאי מייאש כיון בטלאים כדמעיקרא משלם וכדכתיבנא לעיל דההוא
דאסור בהנאה וכאמור וה"ה דהומ"ל דמתני' כר"ש טעמא שייך שפיר לר' אלעאי טפי מר"ח וכדכתיבנא
דאחר הפסח אינו אסור בהנאה דאינו אלא קנסא לעיל ,ומיהו מדברי הרא"ש לא משמע כן שהוא
דקנסינן ליה דעבר בב"י כדאיתא בפסחים דכ"ט סובר דר' אלעאי לית ליה כלל טעמא דאטו תורא
ע"א ע"ש וא"כ הכא לדעת הגאונים דאינו עובר לא גנבי מינך והיינו טעמא דטלאים משלם כדמעיקרא
קנסינן ליה ולא מייאש ]א"ה לעד"ן דאפ"ה מיתסר דקנייה בשינוי אבל בהשמינה דליכא שינוי לא
דלא מחלקי' בחמץ של ישראל ועוד דהרי הגוזל קנייה וחשיב כיוקרא וזולא ומשלם כדהשתא לר'
עבר אבל עכ"פ לא מייאש כיון דלא נאסר בהנאה אלעאי ולר"ח דאית ליה טעמא דאטו תורא וכו'
ויכול למוכרו[ אלא דבלא"ה עדיפא מניה משני אה"נ דבהשמינה נמי אמר הכי ולדעתו צ"ל למאי
ועוד דאם מתני' ר"ש היא א"כ לקמן דף צ"ח ע"ב דקי"ל כר' אלעאי דהשמינה מאיליה חשיב כיוקרא
דקאמר מאן תנא וכו' אר"ח ר"ע היא אמאי לא אמר וזולא ומשלם כדהשתא וכ"כ הוא בהדיא לדעת
הרי"ף ובודאי שהוא הדין ג"כ לדעת הרמב"ם
ר"ש היא.
)ויאמר שמואל( ודו"ק.
שם איתיביה אביי לר"י עורות של ב"ה וכו' .וק' )גפן פוריה(
דאביי הקשה לרבה מקרבנו ולא הגזול דמשמע
דיאוש לא קני ומהכא משמע דיאוש קני והיאך הוה שם ד"ה כיון וכו' דא"כ אפילו בתר דאתא
ניחא ליה הני ברייתות וי"ל דהוה ס"ל דחדא לידיה באיסורא .עכ"ל .אבל מה שחייב דמים לא
דאורייתא וחדא דרבנן והך דעורות אף דתליא ק"ל דמה שחייב דמים הוא משום מצות השבה הוא
בההיא דמשכבו ולא הגזול כמ"ש התוס' אסמכתא וכן בהשבת אבידה הק' הרב מח"א ז"ל בה' זכיה
בעלמא היא דאין לתרץ דס"ל דהא נמי דעורות הוי מהפקר ס"י הא לא מהני הפקר במידי דליתיה
דאורייתא וס"ל דתנאי היא כמ"ש הרב בעל ש"ך ברשותיה כדאי' לקמן דף ס"ט ע"ש ונר' ליישב דר'
דא"כ הו"ל להק' לרבה מהך דעורות דבין לרבנן בין דוסא וצנועים שם ס"ל דיכול להפקיר אף במה
שאינו ברשותו ע"ש וא"כ אי איתא דיאוש הוי
לר"ש משמע דיאוש קונה דוק. הפקר אז לר' דוסא וצנועין אף בתר דאתא לידיה
)אור יקרות( באיסורא קני ביאוש וא"כ מאי פריך אביי לרב יוסף
לקמן בעורות של בעה"ב נוקמה כר' דוסא וצנועין
