Page 197 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 197
Pg: 197 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
כדהשתא ובהוקר' כעין שגנב לא מסתבר למימר לברייתא כב"ה ,וליכא שום אוקימתא אחרינא אלא
ועל דא קאמר רש"י ז"ל כעין קל וחומר וז"ל דהתם כב"ש לר' אילעא ור' חנינא כב"ה ,א"כ השתא
כשאמר עד כאן לא פליגי הוא נמי התנאים ,כיון דר'
אפילו קרן מחייב וכו' ודוק. אילעא ור' חנינא מוקמי לברייתא כב"ש וכב"ה ,נמי
מקשי מהתנאים ,ואי הוה אמר עד כאן לא פליגי
)חי' מהר"י בן לב( ב"ש וב"ה ,הו"א ב"ש וב"ה לא פליגי אלא באתנן
זונה ,וליכא שום פלוגתא בשינויא ,והא דאמר עד
תוס' ד"ה הם ולא וולדותיהם וכו' ,ואין לומר כאן לא פליגי ,ר"ל עד כאן לא פליגי האמוראים
דהא דשרינן ולד ]אתנן[ היינו בנותן וכו' .ראיתי דמוקמי הברייתא כב"ש וב"ה ,אי איכא מציאות
להרב מהרשש"ך זלה"ה ]בכוס הישועות[ שהקשה פלוגתא אינו אלא בשינויא אי קונה או לא ,ואמר
דלפ"ז למה אמר תלמודא דגם לבית הלל קשייא,
הו"ל לומר דגם אתא לומר דנתן לה אתנן מעוברת עד כאן לא פליגי משום ב"ש וב"ה.
אסור הוולדות ,יעו"ש שהניח בצ"ע .ולי ההדיוט )לחם אבירים(
נראה לי לתרץ דבנתן לה אתנן מעוברת לא צריך
קרא למדרשה דאסור ,והראייה לזה שהרי ב"ש שם ד"ה לימא תהוי תיובתא ]דרב[ דאמר לעיל
דרשי גם לשינוייהם והם לוולדות שבאו אחר בשעת העמדה בדין כשהוזלה וכל שכן
שנתנו לה ,והאמת יש להקשות ונימא דגם אתא כשהוקרה וכו' .ודאי דהוקשה לו לרש"י ז"ל
לוולדות שהיתה הבהמה מעוברת בשעה שנתנו לה דאמאי לא משני דתשלומי כפל ותשלומי ארבעה
באתננה והם אתא לומר דהשינויים מותרים כדב"ה, וחמשה פעמים דמשלם כעין שגנב היכא דגנב טלה
אלא בודאי דאותם הולדות שהיו בה בשעה שנתנו ונעשה איל ופעמים דמשלם כי השתא היכא
לה באתננה מילתא דפשיטא הם ואין צריכי קרא דמעיקרא שוה ארבעה והשתא זוזא וכמו שפירש
רבינו תם ז"ל וכיון דכן הוא מאי תירץ רש"י ז"ל
כלל וק"ל. במאי דקאמר וכל שכן כשהוקרה דהתם אפילו קרן
)חדד ותימא( חייב ועדיין הקושיא במקומו היא עומדת ועוד
דנראה לכאורה דדברי רש"י ז"ל סותרות זו לזו
שם בא"ד היינו בנותן לה ואח"כ עיברה וכו'. דלעיל קאמר ולרבה דאמר תברא או שתייה משלם
הקשה במ"ב דא"כ מאי קאמר בגמ' דגם לב"ה ליכא לאותבי דיכול להשנויי דהך מתניתא כפל
קשיא נימא דאתא לרבות כשנתן לה כשעיברה ארבעה וחמשה דוקא נקט אבל קרן היכא דאשכח
יע"ש שהניח בי"ל ולע"ד נראה דס"ל להגמ' דזה כי השתא משלם ע"כ משמע מדבריו דטפי אית לן
לא צריך קרא לרבויי דעובר ירך אמו הוא ועיין בפ' למימ' דקרן היכא דאשכח דמשלם כי השתא ממה
דאית לן למימר בתשלומי ארבעה וחמשה והכא
כל האסורין. קאמר איפכא וזה לשונו דהתם אפילו קרן מחייב
)שלמי תודה( ליה כי השתא וכו' משמע דטפי אית לן למימר
דתשלומי ארבעה וחמשה דלשלם כי השתא היכא
שם ד"ה תלאים וכו' עסוה"ד .דע דמדברי הרי"ף דאשכח ובתרצו דהך קושיא מסתבר למימר הכי
והרמב"ם מוכח להדיא דנקטי עיקר כפירוש ר"י דניהי דאיפשר למימר דבקרן אמיי' כעין שגנב
דביוקרא וזולא משלם כדהשתא אפי' נשתנו ולשלם כי השתא היכא דאשכח ובתשלומי ארבעה
למעליותא ודלא כפירוש ר"ת אך לא נתבאר וחמשה לשלם כי השתא בין דהוקרה ובין דהוזלה
בדבריהם דין נתפטמה מאיליה והוכחשה מאיליה אי אבל דנימא איפכ' מקרן לאידך גיסא דבהוזלה
חשיב כיוקרא וזולא או כטלה ונעשה איל )ולפי
שראיתי מי שמתעצם לומר לר"א דלא משלם אפי'
