Page 204 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 204
Pg: 204 - 7-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
להקדיש אי משום דהוי דינא הכי ואיכא ראיה לזה )שדה יצחק(
אם כן ליקשו סתם דהא קי"ל דאינו יכול להקדיש
דבר שאינו ברשותו ,ואי כוונתם דאפילו הוה נימא שם גזל ולא נתיאשו וכו' .הדרישה ז"ל בס"ס
דאין יכול להקדיש יכול לחלל ומייתין כמה ראיות שנ"ג הוכיח מכאן כס' הרא"ש ז"ל דאם קדש בגזל
לזה ,הא ודאי לאו קושיא דר"ל סבר דכל מקום אחר יאוש הוו קדושין לחומרא מדרבנן דאי לא הוו
דאשכחן דיכול לחלל סבר דיכול להקדיש .עוד קדושין כלל ה"נ א"י להקדיש והו"ל לר"י
קשה דכתבו וי"ל דאפקינהו רבנן מרשות עם הארץ לאשמועי' גם לאחר יאוש ושוב דחה דמאי דנקט
וכו' ותימה דהכא נמי בצנועין נימא הכי ולא מייתי ר"י לפני יאוש לאשמועי' דבעליו א"י להקדיש אף
קודם יאוש ע"ש והוא תימה דאי לאחר יאוש לא הוי
מידי וצ"ע. הקדש אלא מדרבנן אמאי אינו חייב ד' וה' הא
מדאורייתא רעהו הוא דבכה"ג אזלי' בתר דאורייתא
)אמרי בינה( כמ"ש בגמ' לקמן דף ע"א ע"ש בתוס' וכ"ש לפי מה
שדחה דלא הוי הקדש כלל אלא ע"כ דהוי הקדש
שם בא"ד וא"ת והא צנועים מחללים אף אחר מדאורייתא דהוי יאוש ושינוי רשות ושינוי השם
יאוש כו' א"כ קסברי דיאוש לא קני ור"ל מודה כדמוכחא כולה סוגיא ודברי הרא"ש ז"ל בענין
כו' דסבר יאוש קונה כו' .עכ"ל .ותמהני דמאי קדושין בגזל דידה איירי כמ"ש ח"מ וב"ש ז"ל
קושיא דאימא דת"ק הוא סבר כצנועים בהא דס"ל
דלא כר"י דאמר דאינו יכול להקדיש משום שאינו באה"ע סי' כ"ח עיין שם.
ברשותו אלא דיכול להקדיש אדם דבר שאינו )משמרות כהונה(
ברשותו אבל אה"נ דבהא דסבר צנועים דאף לאחר
יאוש מצי להקדיש מטעם דיאוש אינו קונה בהא לא תוס' ד"ה הוא דאמר כצנועין וא"ת וכו' ,ותמיה
סבר ר"ל כוותייהו דאיהו ס"ל דיאוש קונה ולכן לי דהא ודאי לאו קושיא דמצינן למימר דלענין
אינו יכול להקדיש והוא שאינו שלו ולא מטעם חילול לבד קאמר כצנועין אך לענין יאוש דהוי
מלתא אחריתי כבר פליג ארבי יוחנן וסבר דיאוש
שאינו ברשותו דלא תליא הא בהא וצ"ע. קני ,ועוד קשה קצת דמעיקרא לא הקשו אלא בסתם
)אור יקרות( גניבה הוי יאוש בעלים כרבנן וכיון דסוף סוף
הוכרחו לפרש דצנועין ס"ל כרבי שמעון אם כן
שם בא"ד והא צנועין מחללין אחר יאוש כו' אמאי דחקו עצמם לומר דהוי יאוש שלא מדעת
קסבר דיאו' לא קני כו' .ק' דילמ' הא דקאמ' הוא לימרו כן מעיקרא ותו לא קשיא מידי ,ונהי דלמ"ד
דאמ' כצנועין היינו דוקא לענין דרש' דקרא דכי יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש תירצו שפיר אך
יקדיש את ביתו דלא דרשי' אלא מה ביתו שלו אף למ"ד הוי יאוש אמאי חשיב ליה יאוש שלא מדעת,
כל שלו ולא דרשי' עוד הך דרשא אחריתי דמה ביתו והא ודאי טעות דלמ"ד הוי יאוש לא חשיב ליה יאוש
ברשותו אבל לא ס"ל כצנועין לגמרי דאינהו ס"ל שלא מדעת אלא יאוש גמור אלא דסבר כרבי שמעון
יאוש לא קני אבל איהו ס"ל יאוש קני וי"ל דאי דסתם גניבה לא הוי יאוש .אך קשה דכיון דר"ל
כצנועין ס"ל יאוש לא קני א"א לר"ל לחלוק עלייהו מדמי הקדש לחילול וס"ל כמו שיכול לחלל דבר
דר"ל לאו תנא הוא לחלוק אצנועין דהוו תנאים אך שאינו ברשותו כך יכול להקדישו אם כן מאי קשיא
אכתי ק' דילמא אע"ג דהצנועים ס"ל כרבנן דסתם להו דהיכי מדמי וכו' והלא אעפ"י שאין יכול
גניב' הוי יאוש הבעלים מ"מ אינהו מאחר דהית' להקדיש וכו' ,דהאי דכתבו אעפ"י שאינו יכול
כונתם לפרוש אינשי מאיסורא לא הוו מייאשי כדי להקדיש קשיא טובא דמי אמר להו שאינו יכול
שיהיו יכולין לפדותו ותו במ' שכ' וכ"ת דהוי יאוש
